מאת: צפריר עפרוני
מאז התפרקות ברה"מ והתמוטטות הגוש המזרחי, שררה עד לשנים האחרונות במערב ובמיוחד בארה"ב, תחושת ניצחון ושביעות רצון. האויב הגדול נעלם וארה"ב נותרה לכאורה כמעצמת העל היחידה. אלא שברוסיה, היורשת של האימפריה הסובייטית, היו ועודם גורמים שרחוקים מלקבל את התחושות הללו. נהפוך הוא, כפי שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין קבע, התפרקות ברה"מ היא אסון היסטורי שחובה לתקנו.
למעשה, עוד מאמצע שנות ה-90, כשרוסיה נמצאת לכאורה על הקרשים, החלו לפעול שם לשינוי המצב והשבתו לקדמותו, זאת תוך השקעת מחשבה עמוקה ומשאבים חומריים אדירים להשגת המטרה. כך למשל, הדברים התבטאו במאמצים גוברים להחדרת סוכנים ללב הממסדים הבטחוניים בארה"ב דוגמת תכנית הגרעין האמריקאית, שנמשכו כרגיל כאילו לא ארע דבר. יצירת בסיס אידיאולוגי שיתווה את הדרך, היתה גם כן אחת המטרות והיא באה לידי ביטוי בכתיבת ספר שמהווה בנוסף לאותו בסיס אידיאולוגי גם "מפת דרכים" להגשמת הרעיונות שהועלו בו. הכוונה לספר "יסודות הגאופוליטיקה – העתיד הגיאופוליטי של רוסיה" שנכתב ב-1997 על ידי אלכסנדר דוגין. ניתן לומר על סמך בחינת הנושאים שהועלו בספר, שרבות מהתופעות שקרו בשנים האחרונות בזירה הבינלאומית כגון: אי השקט החברתי בבריטניה על רקע הברקסיט, מבצעי ההשפעה בארה"ב והחדירה הרוסית למערכת הבחירות בארה"ב ב-2015, החדירה למערכת הבחירות באיטליה, "מחאת האפודים הצהובים" בצרפת, עליית מפלגות לאומניות קיצוניות באירופה, ההשתלטות על מזרחה של אוקראינה וחצי האי קרים, המלחמה בגיאורגיה ועוד ועוד, מקורן ברעיונות שהספר מציג שהתקבלו בברכה בקרב הממסד הרוסי.
"יסודות הגאופוליטיקה – העתיד הגיאופוליטי של רוסיה" (Osnovy geopolitiki: Geopoliticheskoe budushchee Rossii) הוא שמו של ספר מאת אלכסנדר דוגין. הספר הפך במהרה לבעל השפעה רחבה ברוסיה בקרב חוגי הממשל, השלטון, המתכננים הצבאיים ברוסיה, בקהילת המודיעין ושרות החוץ הרוסי. מאז כתיבתו, הספר הפך לטקסט-בוק חשוב באקדמיות הצבאיות והמודיעיניות הרוסיות דוגמת האקדמיה של המטה הכללי של הצבא הרוסי ועוד. הספר שהתפרסם ב-1997, התקבל בברכה ברוסיה ומקבלי החלטות רוסיים בכירים החלו לגלות עניין בדוגין שדוגל בהתפשטות רוסית פיסית ומבחינת והשפעתית, בכל המרחב האירו-אסיאתי. דוגין מחזיק גם בהשקפות שניתן להגדירן כפשיסטיות/לאומניות קיצוניות.
דוגין הזכיר את הגנרל ניקולאי קולקוטוב מהאקדמיה של המטה כללי ככותב שותף של הספר וכהשראה עבורו, זאת למרות שקולקוטוב עצמו הכחיש זאת. כמו כן, קולונל גנרל לאוניד איוואשוב, ראש המחלקה הבינלאומית של משרד ההגנה הרוסי הוזכר כמי שעזר לערוך את הספר.
קולקוטוב התבטא וציין גם שהספר עשוי לשמש בעתיד כ"יסודות האידיאולוגים האיתנים להקמת פיקוד ודוקטרינה צבאיים חדשים". דוגין ציין שהספר אומץ כטקסט-בוק במספר מכוני מחקר חינוכיים רוסיים. גנאדי סלזניוב, יו"ר הדומא הרוסי לשעבר, לו שימש דוגין יועץ לענייני גיאופוליטיקה, קבע ש"הדוקטרינה שהגה דוגין תהפוך למחייבת בתוכניות הלימודים בבתי הספר ברוסיה".
תוכנו של הספר:
ב"יסודות הגאופוליטיקה" דוגין קורא בראש ובראשונה להקטנת השפעתה של ארצות הברית וההשפעה הטראנס-האטלנטית על "המרחב האירו-אסיאתי". בכך לבטל למעשה את המצב שנוצר לאחר מלחמת העולם ה-2 והיחסים בין מערב אירופה לצפון אמריקה. במקביל, רוסיה תבסס מחדש את השפעתה במרחב באמצעות סיפוחי שטחים שנחשבים חיוניים ובריתות עפ"י הצורך.
הספר קובע ש"הקרב על השליטה הרוסית בעולם" כלשונו, לא הסתיים ורוסיה נותרה כ"שטח ההערכות למהפכה האנטי בורגנית, אנטי אמריקנית". האימפריה האירו-אסיאתית העתידית, תהיה מבוססת על "עקרון היסוד של אויב משותף: דחיית הנטייה האטלנטית, בקרה ופיקוח אסטרטגי על ארה"ב תוך ביטול השפעתה וסירוב לאפשר לערכים ליברליים לשלוט בנו".
מבחינה צבאית, מבצעים צבאיים משחקים בעיני דוגין תפקיד משני. הספר מטיף לגיבוש ויישום תוכנית מתוחכמת של חתרנות, דה-סטביליזציה ודיס-אינפורמציה באמצעות הכוחות המיוחדים הרוסים. למבצעים אלה יסייעו שימוש אגרסיבי במשאבי הגז, נפט ושאר המשאבים הטבעיים של רוסיה כדי לאיים וללחוץ על מדינות אחרות.
הספר מציין שהיעד העתידי הסופי מבחינת רוסיה צריך להיות פינלנדיזציה של כלל היבשת האירופית, קרי הכפפתה כמרחב וסאלי לאימפריה הרוסית שתקום. להלן כמה נקודות בולטות שהספר מציין שמקבלים ציביון מיוחד לאור סדרת הארועים שארעו בשנים האחרונות באירופה וארה"ב:
המצב הרצוי באירופה (END GAME) על פי הספר –
- לגרמניה יוצע לשלוט דה פאקטו על כל המדינות הפרוטסטנטיות והקתוליות שממוקמות במרכז ומזרח אירופה. מובלעת קלינינגרד שכעת נמצאת בשליטה רוסית, ניתן יהיה להעביר את השליטה בה חזרה לגרמניה. הספר משתמש במפורש במונח "ציר מוסקבה-ברלין".
- צרפת תומרץ להצטרף לבלוק צרפתי-גרמני מתוך הנחה של דוגין שבשתי המדינות יש רגשות אנטי-אטלנטיים חזקים.
- בריטניה והממלכה המאוחדת צריכה להינתק מאירופה.
- פינלנד תאלץ להתמזג לתוך רוסיה. דרום פינלנד תמוזג לתוך הרפובליקה של קארליה וצפון פינלנד יועבר לשליטת מחוז ("אובלאסט") מורמנסק.
- אסטוניה תינתן על פי דוגין לאזור ההשפעה הגרמני.
- לטביה וליטא יקבלו מעמד מיוחד במרחב האירו-אסיאתי הרוסי.
- פולניה אמורה לקבל מעמד מיוחד במרחב האירו-אסיאתי הרוסי.
- רומניה, מקדוניה, "סרביה-בוסניה ויוון – המזרח הקולקטיבי האורתודוכסי" – יאוחדו במה שדוגין מכנה "רומא החדשה" וידחו את "המערב הרציונלי-אינדיווידואליסטי".
- אוקראינה תחוסל למעשה ותסופח על ידי רוסיה כי "אוקראינה כמדינה, חסרת משמעות גיאופוליטית, חסרת חשיבות תרבותית יחודית או אוניברסלית, חסרת ייחודיות גיאוגרפית ואתנית. שאיפותיה הטריטוריאליות מהוות סכנה לכלל המרחב האירו-אסיאתי וללא פתרון לשאלה האוקראינית, יהיה מגוחך לדבר על פוליטיקה של היבשת". ככלל, דוגין קובע שאסור לאפשר את המשך עצמאותה של אוקראינה אלא אם כן תהיה מנוטרלת, בבחינת "קורדון סניטר", דבר שיהיה לדעתו בלתי קביל.
במזרח התיכון –
למרות שהמרחב של המזרח התיכון נחשב לאזור בעל חשיבות רבה לרוסיה, לא הצלחתי למצוא התייחסות לישראל.
- הספר מדגיש את "הברית הרוסית – אסלאמית" במרחב שמהווה אבן יסוד לאסטרטגיה האנטי-אטלנטית". הברית מבוססת על האופי המשותף של התרבות הרוסית והאיסלמית.
- אירן היא בעלת ברית חשובה. הספר עושה שימוש במושג "ציר מוסקבה – טהרן" כביטוי לחשיבותה.
- לארמניה יש תפקיד חשוב: היא תשמש כבסיס אסטרטגי וחיוני יהיה ליצור את הציר המשני "מוסקבה – ירבאן – טהרן". הארמנים הם בני התרבות הארית, כמו האירנים והכורדים.
- אזרבייג'ן יכולה להיות מפוצלת וחלקים מממנה יכולים להינתן לאירן.
- גיאורגיה צריכה להיות על פי הספר מפורקת לגורמים: חבלי אבחאזיה ואוסאטיה כולל החלק הדרומי של אוסאטיה, ישולבו לתוך רוסיה. המדיניות העצמאית של גיאורגיה לא יכולה להיות מקובלת.
- רוסיה צריכה ליצור זעזועים גיאופוליטיים בתוככי טורקיה. את זה ניתן להשיג באמצעות הכורדים, הארמנים ושאר המיעוטים המרכיבים את טורקיה.
- הספר מתייחס לקווקז כטריטוריה רוסית, כולל החופים המזרחיים והצפוניים של הים הכספי (הטריטוריות של קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיסטן וטג'יקיסטן).
במזרח ודרום-מזרח אסיה –
- סין שמייצגת איום לרוסיה, צריכה ככל הניתן להיות מפורקת למרכיביה. דוגין מציע שתחילה רוסיה תיקח את טיבט, שינג'יאן, מונגוליה ומנצ'וריה כחגורת בטחון. רוסיה צריכה להציע לסין "עזרה" בכיוון הדרומי – הודו-סין (למעט וייטנאם), הפיליפינים, אינדונזיה, ואוסטרליה כפיצוי גיאופוליטי.
- על רוסיה לבצע מניפולציות על הפוליטיקה היפאנית באמצעות העברת האיים הקוריליים לרשותה ובמקביל לעודד רגשות אנטי אמריקניים בתוכה.
- מונגוליה צריכה להיטמע ברוסיה ובמרחב האירו-אסיאתי.
הספר שם דגש מיוחד על כך שרוסיה צריכה לעסוק בהפצת רגשות אנטי אמריקאיים בכל מקום אפשרי: "השעיר לעזאזל העיקרי תהיה ארה"ב".
מעניין לקרוא את ההתייחסות לארצות הברית:
- רוסיה צריכה לעשות שימוש בשירותים המיוחדים שלה בתוככי ארצות הברית כדי לעורר אי יציבות ובדלנות. למשל, עידוד גזענות אפרו-אמריקאית. רוסיה צריכה עפ"י דוגין "להכניס אי שקט וחוסר סדר גיאופוליטיים לתוך החיים האמריקאיים הפנימיים, לעודד כל סוגי הבדלנות ולעודד כל סוגי הקונפליקטים החברתיים, האתניים והגזעיים, לעודד תנועות התנגדות וחתרנות פנים אמריקאיות, קבוצות קיצוניות, גזעניות וקנאיות. כך תתערער היציבות הפוליטית הפנים אמריקאית. כמו כן, על פי הספר כדאי לעודד נטיות בדלניות של ארה"ב מהזירה הבינלאומית, נטיות שבלאו הכי כבר קיימות בה.
לאחר פרשת החדירה הרוסית להטיית מערכת הבחירות בארה"ב ב-2015 וסדרת הגילויים אודות קשרי דונלאד טראמפ ברוסיה, הדברים בספר מקבלים נופך מוחשי בהרבה.
הספר קובע גם, שניתן יהיה להרחיב את "הפרויקט האירו-אסיאתי" לדרום ומרכז אמריקה.
כיצד הספר התקבל:
ג'ון דאנלופ, עמית בכיר במכון הובר האמריקאי, ציין ש"הרושם שהספר עשה על דמויות מפתח באליטות הרוסיות מעיד על ההתגברות המדאיגה של הרעיונות והרגשות הפשיסטיים שניטעו בסוף תקופת ילצין ותקופת פוטין".
הספר תואר במגזין "פוריין פוליסי" כ"אחד מהספרים המוזרים, מרשימים ומפחידים שיצאו ברוסיה בכל התקופה הפוסט-סובייטית" וכ"ספר יותר מפוכח מספריו הקודמים של דוגין ועם טיעונים מוצגים היטב".
רשת החדשות האוסטרלית news.com.au תיארה את הספר ככזה שיש לקרוא אותו כרשימת צ'-ליסט לעשיה להתנהגות פוטין בזירה העולמית.
מעין סיכום:
תקופת שלטונו של וולדימיר פוטין מאז עלה לשלטון בשנת 2000, מתאפיינת במאמצים בלתי פוסקים להגביר את השפעתה של רוסיה כיורשתה של ברית המועצות, באזורים שונים ומגווונים, כולל כאן במזרח התיכון סמוך לישראל. האמצעים לכך מגוונים וכוללים שימוש בכוחות צבאיים רוסיים רשמיים ומוסווים, חיסולים של דמויות שנחשבות כסיכון, מבצעי השפעה רחבי היקף כדי להשפיע על תהליכים במדינות יריבות לטובת רוסיה ועוד ועוד.
דומה, שהמערכת האזרחית והבטחונית ברוסיה, למדה היטב את סיפרו של דוגין ועושה בו שימוש כמדריך להתנהלותה של רוסיה בזירה הבינלאומית. בהנחה שהמשטר ברוסיה לא ישתנה בטווח הנראה לעין, נראה שהמהלכים הרוסיים שראינו בשנים האחרונות ימשיכו להתקיים ואף ביתר שאת.
אופ-אד מאחורי הדברים ומה שבינהם 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.