החדירה הסובייטית לקהילת המודיעין הבריטית (חלק ב'):

צפריר עפרוני

בבוקרו של ה-5 בספטמבר 1945 התרחש ארוע שיש הרואים בו את תחילתה של המלחמה הקרה. באותו בוקר אסף לתיקו פקיד הצופן של שרות המודיעין הצבאי הסובייטי ה-GRU, אדם בשם איגור גוזנקו, עשרות מסמכים מסווגים של הארגון ויצא את משרדו שבשגרירות הסובייטית באוטוואה, קנדה. מסמכים אלה כללו את בין השאר את פרטיהם המזהים של סוכנים ורשתות ריגול שעבדו עבור הארגון בקנדה וברחבי ארה"ב.

איגור גוזנקו ב-1948, 3 שנים לאחר עריקתו לקנדה. מקור: שרות הבטחון הקנדי CSIS
איגור גוזנקו ב-1948, 3 שנים לאחר עריקתו לקנדה.
מקור: שרות מודיעין החוץ הקנדי CSIS

גוזנקו הגיע לדירתו, אסף שם את אישתו סבטלנה ושני ילדיו הפעוטים ומשם נסעו לחפש מקלט אצל הרשויות הקנדיות. עריקתו של גוזנקו והמידע שעלה בתיחקוריו, הביאו עד מהרה להכרה כי בבריטניה, ארה"ב ושאר מדינות המערב, מתקיימת פעילות עניפה של החדרת סוכנים על ידי שרותי המודיעין הסובייטיים לכל שדרות הממשל, הצבא וקהילות המודיעין במדינות הללו. פרשה זאת היתה קו פרשת המים מבחינת ההפנמה במערב כי הוא מצוי תחת מתקפה מתוזמרת היטב מצד ארגוני המודיעין הסובייטיים, ה-GRU ומקבילו ה-NKVD.

התהליך במהלכו חדר המודיעין הסובייטי על זרועותיו השונות, לתוככי קהילת המודיעין הבריטית היה תהליך מתמשך שהשתרע על פני מספר עשרות שנים, החל משנות ה-20 של המאה ה-20. תהליך זה שהתאפיין במאמץ מתוכנן וממוקד, כלל מספר רב של גורמים ואנשים והיה חובק עולם. כדי לעמוד על עוצמת המאמץ הסובייטי מן הראוי לתאר כמה מהדמויות החשובות שעמדו במרכזו. דמויות כמו הרולד "קים" פילבי, גיי ברג'ס, דונלד מקלין ואחרים שרבות נכתב עליהם במקומות אחרים, לא נכללו כאן.

גנרל וואלטר קריביצקי. מפקד פעילות ה-GRU במערב אירופה. ערק לארה
גנרל וואלטר קריביצקי. מפקד פעילות ה-GRU במערב אירופה. ערק לארה"ב ב-1937 לאחר שהבין שזימונו למוסקבה מעיד על הכוונות לחסלו. העיד על היקף הריגול הסובייטי במערב וחדירתו לארגוני המודיעין בהם MI-5. נמצא ירוי בראשו בוואשינגטון ב-1940.

וואלטר קריביצקי – נולד ב-1899 בעיירה בגליציה כיהודי בשם שמואל גינצברג. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה לאחר המהפיכה הבולשביקית, גוייס למודיעין של הצבא האדום (GRU), אז בחר לעצמו את השם וואלטר קריביצקי. במהלך שרותו ב-GRU הגיע לדרגת גנרל ולבסוף היה מופקד על כל פעילות הארגון במערב אירופה וצפון אמריקה. פעילות זו כללה הקמת רשתות ריגול רחבות היקף דוגמת Rote Kapelle ("התזמורת האדומה" – כינוי שניתן על ידי הגסטאפו הגרמני) ורשת Rote Drei בשויצריה. במסגרת פעילותו במערב אירופה, הצליח קריביצקי להעביר לברה"מ באמצעות רשתות הריגול הללו, מידע רב שכלל בין השאר תכניות של מטוסים וצוללות וכן, תכתובות חשאיות בין גרמניה הנאצית ויפאן. כאשר סטלין החל במחצית השניה של שנות ה-30, במסעות הטיהורים במפלגה ובזרועות הצבא והמודיעין, התעורר חששו של קריביצקי כי הוא עתיד להיות הבא בתור שיקרא לשוב לברה"מ ולהיות בין המוצאים להורג. חששו גבר, כאשר ב-1937 בשעה ששימש "רזידנט" (ראש תחנה בכסות דיפלומטית לגיטימית) בהאג, נודע לו כי ידידו הקרוב, קצין ה-NKVD איגנץ רייס (בשם הכיסוי איגנץ פורצקי), נרצח בעת שהותו בלוזאן שבשויצריה, ע"י אנשי NKVD בהוראת המרכז במוסקבה. בעקבות רצח רייס/פורצקי, קריבצקי החליט להמלט וערק ב-1937 תחילה לקנדה. שנה מאוחר יותר יצר קשר עם אנשי ה-FBI ומשם עבר לארה"ב.

במהלך שהותו בארה"ב, מסר קריביצקי פרטים מפורטים אודות פעילות המודיעין הסובייטי במערב. בתישאולו ע"י ה-FBI חשף קריביצקי את זהויותיהם של למעלה מ-60 אנשי מודיעין וסוכנים של המודיעין הצבאי הסובייטי שפעלו באותה תקופה בארה"ב ובמדינות מערביות אחרות ובכלל זה בבריטניה. בינואר 1940 הועבר קריבציקי לבריטניה ושוכן תחת זהות בדויה במלון פאר בלונדון. שם הוא תושאל במשך מספר שבועות ע"י אנשי MI5 בראשות ג'יין סיזמור (לימים ארצ'ר) שהיתה מופקדת באותה עת, על פעילות הריגול הנגדי של MI5 בתחום הסובייטי, כאשר היא מוצגת לו כ"גב' מור". עקב מטלות נוספות שהוטלו עליה, עיקר התישאול התבצע מעשית ע"י סגנה, רוג'ר הוליס. קריבצקי מסר במהלך השבועות בהם התקיימו המפגשים עימו, על אודות קיומם של שני סוכני NKVD שאת זהויותיהם לא ידע, אולם הצליח למסור תיאור כללי ורקע שלהם. התיאורים שמסר תאמו בין השאר את דמויותיהם של הרולד "קים" פילבי ודונלד מקלין. למרות זאת, המידע שמסר קריבצקי בלונדון לא זכה להתיחסות מצד מתחקריו ובראשם רוג'ר הוליס והוא נותר בתיקים ללא התיחסות עוד מספר שנים.

ג'יין סיזמור
ג'יין סיזמור, לימים ג'יין ארצ'ר. עמדה בראש מחלקת הריגול הנגדי שטיפלה בעניינים הסובייטיים ב-MI5. ניהלה בתחילה את תיחקורו בלונדון של העריק וואלטר קריביצקי עד שסגנה הצעיר, רוג'ר הוליס החליפה.

עם שובו לארה"ב, קריביצקי העלה את זכרונותיו על הכתב בספר בשם "הייתי סוכנו של סטלין". בספר תיאר את פעילות המודיעין הסוביטי ואת פשעי משטרו של סטלין. ב-10 לפברואר 1941 נמצא קריביצקי בחדר במלון בוושינגטון כשהוא ירוי בראשו כשלידו מונח אקדח. בחקירת ה-FBI נפל החשד ברצח על אנשי ה-NKVD, כשם ששנה לפני כן, נרצח במקסיקו ליאון טרוצקי, יריבו של סטלין. במהלך שנות ה-50, כאשר פוענחו חלק מהתשדורות הסובייטיות במסגרת פרוייקט VENONA, התבררו שוב פרטים רבים שמסר קריביצקי בתיחקוריו כנכונים. פרטים אלה לאחר שזכו להתעלמות במשך שנים, סייעו בזיהויים של חלק מהמרגלים הסובייטיים דוגמת גיי ברג'ס, דונלד מקלין וקים פילבי.

איגור גוזנקו – דמותו של איגור גוזנקו יחודית בהיותו מהדמויות החשובות שתרמו להכרת הממסדים הבטחוניים, המודיעיניים והפוליטיים במערב, בדבר עוצמת המאמץ המודיעיני הסובייטי לחדור לקירבם באמצעות פעילות מאסיבית וממוקדת. ניתן לומר כי עריקתו ב-1945 והמידע שמסר היוו קו פרשת המים של תחילת המלחמה הקרה בין המזרח למערב.

גוזנקו (13.1.1919-28.6.1982) נולד בכפר סמוך למוסקבה, היה חבר בתנועת הנוער הסובייטי ה"קומסמול" ועם פלישת גרמניה גויס למודיעין הצבאי הסובייטי, ה-GRU. הוא הוכשר כפקיד צופן ובשנת 1943 נשלח לשמש כפקיד הצופן של הנספח הצבאי הסובייטי בשגרירות ברה"מ באוטווואה, קנדה. אותו נספח צבאי, פולקובניק (קולונל) ניקולאי זבוטין (שם קוד GRANT) היה אחראי על פעילות איסוף המודיעין עבור ה-GRU בקנדה ובמידה מסויימת גם בארה"ב. במסגרתה ניהל זבוטין רשת סוכנים קנדים שמסרו לו מידע מדיני, צבאי ובטחוני בעל ערך רב, בין השאר אודות שיתוף הפעולה הבריטי-אמריקאי בפיתוח האופציה הגרעינית הצבאית שחלק ניכר ממנה, התקיים בקנדה. זבוטין החזיק בדירת מסתור באוטוואה בה הוותקן ציוד ציתות וצילום משוכלל וממנה התנהלה הפעלת הסוכנים בקנדה. גוזנקו עצמו, עבד מתוך אגף נפרד בקומה השניה של בניין השגרירות שמודר משאר חלקי השגרירות באמצעות שתי דלתות פלדה ונהלי כניסה מחמירים. תפקידו היה לקבל שדרים מקודדים מהמרכז, לפענחם ולהגישם לנספח. כמו כן היה עליו לקודד שדרים שאמורים היו להישלח למוסקבה ולשדרם באמצעות משדרים שהיו ממוקמים באגף הנפרד.

איגור גוזנקו - פקיד צופן של GRU בשגרירות ברה
איגור גוזנקו – פקיד צופן של GRU בשגרירות ברה"מ באוטוואה, קנדה. לאחר שנדרש לחזור לברה"מ, ערק יחד עם אישתו סווטלנה בספטמבר 1945 לרשויות הקנדיות ועימו עשרות מסמכים חסויים מהשגרירות. תיחקורו המעמיק הבהיר לממשלות בריטניה, ארה"ב, קנדה ואחרות במערב את ההיקף הנרחב של מאמץ הריגול הסובייטי. כמו כן נתן התרעה על מספר חפרפרות סובייטיות בקהילת המודיעין והממשלה הבריטיים.

במהלך ספטמבר 1944, גוזנקו שבינתיים אשתו ההרה סבטלנה הצטרפה אליו, קיבל הוראה מהמרכז לשוב למוסקבה. לאחר שאורח החיים המערבי אותו חווה מצא חן בעיניו הוא הצליח לקבל דחיה. באוגוסט 1945 הגיע מברק נוסף מהמרכז המורה לו ולאשתו לשוב מיידית לברה"מ. גוזנקו שספג בינתיים נזיפות ממפקדו על תיפקודו, החליט יחד עם אשתו לנתק מגע מהשגרירות ולערוק לקנדה. בבבוקר ה-5 בספטמבר 1945 נטל גוזנקו מהאגף בו שרת בשגרירות, 109 מסמכים ברמת סיווג עליונה שכללו בין השאר מפתחות קוד, תשדורות עם המרכז, שמות סוכנים שפעלו בקנדה כולל שמות הקוד שלהם ועוד. עם המסמכים, גוזנקו פנה למערכת עיתון בוואנקובר וניסה לעניין אותם בפירסום המידע. לאחר שנתקל בסירוב שם ובמערכת עיתון נוסף, ניסה לפגוש את התובע הכללי של קנדה אולם ללא הצלחה. בערבו של אותו יום כשהבין שהוא ואישתו נמצאים בסכנה שיתפסו ע"י אנשי זרוע מהשגרירות הסובייטית שערכו חיפושים אחריו, שניהם עזבו את דירתם ופנו לשכנם בבניין בבקשה שיסתיר אותם בדירתו, בקשה שהוא נענה לה. כאשר הגיעו ארבעה אנשים מהשגרירות לחפש בדירתו, המשטרה הוזעקה ע"י השכן שהסתירם ולאחר עימות קצר עם השוטרים הארבעה עזבו את המקום. לבסוף, לאחר תלאות לא מעטות, "משטרת הרוכבים הקנדית", ה-RCMP, בהסכמת אנשי ממשל, הסכימה להעניק להם מחסה והזוג שוכן בסדרה של דירות מסתור תחת שמירה חמושה. לבסוף, השניים הוברחו למקום מבודד בשם CAMP X ששימש במהלך המלחמה מקום אימון ליחידות קומנדו ואנשי מודיעין, שם שוכנו בדירת מסתור תחת הגנה חמושה. במהלך שהותם במחנה X גוזנקו תיאר בתחקוריו את מאמצי החדירה הסובייטית לקנדה ובתוך כך, לכלל הממסדים הבטחוניים והמודיעיניים במערב ובכלל זה בריטניה. אחד הפרטים שעלו בתיחקוריו היה טענתו, כי במהלך שרותו במרכז במוסקבה, שמע מחבר שעבד במקביל לו כפקיד צופן, כי בשרות הבטחון הבריטי MI5 מופעל סוכן GRU ששם הקוד שלו ELLI. לטענת חברו של גוזנקו שהיה אחראי על ניהול התשדורות עם לונדון שנגעו לאותו סוכן, אותו ELLI עמד בראש מחלקת הריגול הנגדי של MI5. בשיחתו עם גוזנקו, אותו חבר הוסיף כי "ידוע של-ELLI יש משהו רוסי ברקע שלו". מעבר לכך לא פרט.

סר רוג'ר הוליס - ראש שרות הבטחון הבריטי MI-5 1958-1965. נחשד כחפרפרת של GRU.
סר רוג'ר הוליס – ראש שרות הבטחון הבריטי MI5 בשנים 1958-1965. בעקבות פרטים שהצביעו עליו כסוכן של GRU התנהלה אודותיו חקירה והוא זומן לאחר פרישתו פעמיים לחקירה פרונטלית. החקירה נגדו הסתיימה ללא ביסוס האשמות נגדו, אולם הוא גם לא טוהר לגמרי.

במסגרת תיחקורו של גוזנקו, אגף הריגול הנגדי של "משטרת הרוכבים הקנדית", שגילה עניין מועט בהיבטים הבריטיים של המידע שמסר גוזנקו, יידע את שלוחת המודיעין הבריטי בצפון אמריקה  British Security Coordination – BSC (ארגון בריטי חשאי שהיה מסונף ל-MI6 ופעל במלחה"ע ה-2 בארה"ב ואמל"ט כנגד גרמניה הנאצית ותומכיה), שמרכזה היה בנין רוקפלר בניו יורק. מפקדה של BSC, ויליאם סטפנסון, תעשיין קנדי במוצאו, פנה לראש MI6 ודיווח לו על עריקת גוזנקו ועל המידע שהתקבל. בדיונים שהתקיימו ב-MI6 הוחלט לשלוח את ראש מחלקת הריגול הנגדי של הארגון לתחקר את גוזנקו ביתר יסודיות. אותו אדם היה לא אחר מאשר "קים" פילבי, שבאותו זמן התמודד עם פרשת העריקה באיסטנבול של איש המודיעין הסובייטי קונסטנטין וולקוב. לפילבי היה חשוב לנטרל את וולקוב מאחר ווולקוב הצביע על קיומו של סוכן סובייטי במודיעין החוץ הבריטי, דבר שהחשיד את פילבי עצמו. פילבי שהבין שהוא מצוי בסכנה, הציע לנסוע לאיסנבול ולשלוח את מקבילו ב-MI5, רוג'ר הוליס, שיבצע את תיחקור גוזנקו. באותו יום נפגש פילבי עם מפעילו מה-NKVD בלונדון ודיווח לו על פרשת וולקוב ועל ההתפתחויות בקנדה. ה-NKVD שיגר חוליה שלכדה את וולקוב שתואר ע"י השלטונות התורכיים מובל חסר הכרה על אלונקה לספינה סובייטית שעגנה בנמל איסטנבול. בסופו של דבר, רוג'ר הוליס נסע לאוטוואה שם תודרך ע"י הקנדים בנוגע לעריקת גוזנקו. משהוצע לו להפגש עם גוזנקו, הוליס גילה התלהבות מועטה אולם בסופו של דבר נאות לפגוש אותו וקיים עימו הליך קצר של תיחקור שנמשך מספר דקות מועטות. גוזנקו תיאר לאחר מכן לעיתונאים כי הסיטואציה היתה מוזרה ביותר. הוא ציפה שהבריטי המסתורי, שלא הוצג בשמו והתברר לו מספר שנים מאוחר יותר כרוג'ר הוליס, כי יגלה עניין וסקרנות בנוגע לדבריו. במקום זאת, הוליס היה לאקוני בדבריו, לא שאל כלל שאלות הבהרה ומיהר לסיים את הפגישה. כמו כן, סיפר גוזנקו ששפת גופו של הוליס העידה על מתח בכך שהפנה את מבטו ממנו ולא יצר עימו כלל קשר עין, כאילו הוליס ניסה למנוע את זיהויו. עם שובו של הוליס ללונדון, הוא הגיש דו"ח קצר ותמציתי שכלל שני עמודים שהתעלם כמעט לחלוטין מטענות לגבי החדירה ל-MI5 שהעלה גוזנקו בפגישה. שנים לאחר מכן, כשהוצג לגוזנקו העתק מהדו"ח ע"י העיתונאי הבריטי צ'פמן פינצ'ר, טען גוזנקו בנחישות שרוב הדברים שנכתבו בו לא נאמרו על ידו ודברים שכן נאמרו על ידו באותה פגישה חטופה,לא הוכנסו כלל לדו"ח. כמו כן, תיאר רוג'ר הוליס את גוזנקו על בסיס מפגש קצר עימו, תיאור שלילי מאד שהמעיט כמעט לגמרי בערך דברי העריק הסובייטי. תיאור זה של גוזנקו גרם להתיחסות מבטלת לטיעוני גוזנקו ולו עצמו על ידי חוקרי MI5 שעסקו בחקר החשדות לחדירה סובייטית לארגון. התיחסות מבטלת זו נמשכה זמן רב ורק בסוף שנות ה-60 השתנתה. אולם היה זה בשלב מאוחר בו מצבו הבריאותי של גוזנקו התדרדר במהלכו התעוור ולכן לא יכול היה לזהות את דמותו של הוליס בתמונות שהוצגו לו.

עם זאת, עריקתו של גוזנקו והמידע שהתקבל בעקבותיה, היוו נקודת מפנה ותחילת ההתפכחות בהתיחסות ממשלות המערב ובמיוחד בבריטניה וארה"ב ביחס למאמצי הריגול והחתרנות של המודיעין הסובייטי. ועדת חקירה קנדית בראשות שני שופטים שהוקמה ב-1946 על בסיס טענותיו של גוזנקו, חשפה רשת ריגול שהופעלה ע"י GRU במשרדי ראש הממשלה ושר החוץ הקנדיים. כמו כן, ארה"ב החלה לבצע חקירה בתכנית הגרעין שלה וממידע שהגיע גם מפיענוח צפנים במסגרת תכנית DRUG/BRIDE/VENONA נחשפו סדרה של מרגלים שעבדו עבור שרותי המודיעין הסובייטיים. בעקבות עדויות גוזנקו והחומרים מ-VENONA הורשע בריגול לטובת ברה"מ מדען הגרעין הגרמני קלאוס פוקס שהשתקע בבריטניה כפליט במהלך המלחמה. כמו כן נחשפו המרגלים אלן נאן מיי וברונו פונטקרובו. המידע שמסר סייע גם בחשיפתם של גאיי ברג'ס ודונלד מקלין שנים מאוחר יותר. בני הזוג גוזנקו ושני ילדיהם שנולדו בקנדה קיבלו זהות חדשה ממשלת קנדה והם חיו בה עד מותם, איגור ב-1988 מסיבוכי מחלת סכרת וסווטלנה אישתו ב-2001. שניהם נקברו בתחילה בקברים לא מזוהים, אולם כעבור מספר שנים הוקמו להם מצבות מכובדות ואיגור זכה לאנדרטה באוטואה המנציחה את פועלו.

רות קוצ'ינסקי -שם קוד
רות קוצ'ינסקי – שם קוד "סוניה". קצינת מודיעין גרמניה ממוצא יהודי של GRU. ניהלה רשת סוכנים, מפעילת תחנת שידור, בלדרית. פעלה בסין, שוויצריה, ובעיקר בריטניה. בעת מגוריה באזור אוקספורד היתה על פי החשד הסייענית של מקור (על פי החשד רוג'ר הוליס) בתוך מטה MI5 שעבר לאזור במהלך מלחמת העולם ה-2. למרות ידיעות שהצטברו על פעילותה בבריטניה, לא ננקטה כל פעולה לחשיפתה ולכידתה, דבר שהיה באחריות רוג'ר הוליס.

אורסולה רות קוצ'ינסקי – אחת הדמויות שהיתה לה תרומה מכרעת למאמצי האיסוף של המודיעין הסובייטי במערב ונותרה בצל במשך שנים לא מעטות לאחר סיום פעילותה. קוצ'ינסקי היתה יהודיה ילידת גרמניה (17.5.1907 – 7.7.2000) שהפכה בגיל 17 חברת המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, אותרה וגויסה ע"י המודיעין הצבאי הסובייטי כקצינה בצבא האדום. אורסולה היתה בתו של פרופ' לדמוגרפיה רנה קוצ'ינסקי ואחות של יורגן ובריגיטה, כולם קומוניסטים אדוקים וסוכנים ברמה כזו או אחרת של ה-GRU. עם הינשאה לארכיטקט הגרמני רודי המבורגר שהיה גם הוא קצין מודיעין של ה-GRU, נשלחה ב-1930 עימו בהוראת ה-GRU, לשנחאי שבסין. בשנחאי של שנות ה-30 היתה קהילה גדולה של זרים שעבדו ופעלו מטעם מעצמות זרות וחברות פרטיות בסין השסועה במלחמת אזרחים ופלישה של יפאן האימפריאלית. כמו כן במקביל, שנחאי היתה באותה תקופה גם מרכז איתור, גיוס והכשרה של סוכנים עבור הקומינטרן והמודיעין הסובייטי. אורסולה קוצ'ינסקי הוצבה לשנחאי לאחר הכשרה שעברה במוסקבה בהפעלת ציוד קשר, הצפנה וניהול העברת מסרים, על מנת לסייע לראש רשת ריגול של GRU בסין, ריכרד זורגה ולעוזרתו אגנס סמדלי. תחת זורגה, קוצ'ינסקי קיבלה את שם הקוד SONIA ששימש אותה מעתה ואילך. במהלך שהותה בשנחאי, קוצ'ינסקי/סוניה התוודעה לדמויות מפתח ששרתו את הקומינטרן וה-GRU, דוגמת אדית טיודור-הארט שהיתה ידידתה של אגנס סמדלי, האנס קאלה ועוד. בין ידידיהן של סמדלי וטיודור-הארט היה צעיר בריטי שהגיע כמעט חסר פרוטה לסין לאחר שעזב בפיתאומיות את לימודיו בקיימברידג' מבלי שסיימם. שמו היה רוג'ר הוליס, מי שעתיד להיות שנים מאוחר יותר, ראש שרות הבטחון הבריטי MI5. עד כה, לא נמצאו עדויות ישירות לכך שקוצ'ינסקי והוליס הכירו, אולם העדויות כן מצביעות על כך ששניהם הסתובבו באותם חוגים שרובם היו פעילים בשרות ה-GRU והקומינטרן. במהלך שהותה של סוניה בסין, נולד בנה הראשון מיכאל, אשר בשלב מסויים נשלח להורי בעלה בגרמניה. קוצינסקי עברה הכשרה מתקדמת נוספת בת 7 חודשים במוסקבה במטה ה-GRU ולאחר מכן שבה לשנחאי להמשך פעילותה.

בסתיו 1938 הוצבה סוניה בהוראת GRU בשוויצריה יחד עם בעלה רודי והם היוו חלק מרשת ROTE DREI שכללה גם את מפעיל הסוכנים אלכסנדר (שאנדור) ראדו. תפקידה היה להפעיל את תחנת השידור החשאית ושמירת הקשר עם המרכז במוסקבה. נוסף לכך, הוטל עליה להכשיר סוכני GRU בהפעלת תחנות שידור חשאיות ולהחדיר אותם לגרמניה הנאצית כחלק מרשת "לוסי". ב-1940 נישואיה לרודי המבורגר תמו ובהוראת המרכז נישאה לבריטי צעיר שהוכשר על ידה בהפעלת תחנת שידור חשאית, בשם ליאונרד (לן) ברטון. ברטון היה קומוניסט בריטי שלחם במלחמת האזרחים בספרד, שם גויס ע"י ה-GRU. נישואיה לבורטון העניקו לה דרכון בריטי שאיפשר לה להגר לבריטניה. קוצ'ינסקי יחד עם לן בעלה הגיעו לבריטניה במהלך 1940 והתמקמו באזור אוקספורד, בסמיכות למטה החלופי של MI5 שמוקם באחוזת בלנהיים (אחוזת משפחתו ומקום הולדתו של ווינסטון צ'רצ'יל) בעקבות ההפצצות הגרמניות על לונדון. בבתים השונים בהם התגוררו השניים באותו אזור, הקימה סוניה תחנת שידור חשאית באמצעותה שמרה על קשר עם המרכז. פרט שראוי להזכיר, ב-1938 במקביל לשהות קוצ'ינסקי/SONJA בשוויץ, רוג'ר הוליס שהה בסנוטוריום שוויצרי לצורך טיפול במחלת השחפת שאת נגיפה נשא. הדבר היה סמוך מאד לקבלתו לעבודה בשרות הבטחון הבריטי MI5.

באותה עת שסוניה התמקמה במחוז אוקספורדשייר, ק"מ ספורים מהמרכז החלופי של MI5, עבר לאזור מי שעמד כבר באותה תקופה בראש הענף הסובייטי במחלקת הריגול הנגדי, רוג'ר הוליס. הוליס וסוניה ששהו באותו פרק זמן בשנחאי במהלך שנות ה-30, מצאו עצמם שוב שוהים בסמיכות של נסיעה על אופניים בת מספר דקות בזמן שהוליס משרת במטה ה-MI5 ויותר מאוחר עובר להתגורר באזור יחד עם אשתו. שהות קרובה כל כך למי ששימשה אשת קשר ובלדרית של ה-GRU, העניקה להם את האפשרות להיות בקשר. מקריות בלבד? במהלך שהותם של בני הזוג בורטון בבבתים אותם שכרו למגורים, סוניה הקפידה על התקנת אנטנות עבור המשדרים עימם ניהלה את הקשר עם המרכז, דבר שנצפה לא פעם על ידי שכניה. מיכאל בנה העיד שנים מאוחר יותר, כי אימו היתה ספונה בחדרה בשעות הלילה, עוסקת בקבלת ושידור ידיעות, בפיענוחן והצפנתן במשך שעות ארוכות. שרות בטחון הרדיו ה בריטי RSS שעסק באיכון ואיתור שידורים לא חוקיים בבריטניה, איתר באותו פרק זמן, שידורים המתבצעים מאיזור אוקספורדשייר בסביבת מגוריה. כדי שניתן יהיה להפעיל ניידת מעקב ולאכן במדוייק את המשדר, היה צורך באישור MI5. רוג'ר הוליס קיבל את המידע על כך כמו בנוגע למשדרים אחרים (בד"כ גרמניים) וחתם על הבקשה להפעלת ניידת האיכון במילים NFA – No Further Action "שום פעולה נוספת". וכך, סוניה המשיכה לשדר באין מפרע במהלך כל שהותה באזור.

רות קוצ'ינסקי, שם קוד SONJA עם בעלה השני לן בורטון.
רות קוצ'ינסקי עם בעלה השני לן בורטון עימו עברה למזרח גרמניה לאחר שהתבררה זהותה בבריטניה.

לסוניה שמור מקום מרכזי בסיוע להאצת תכנית הגרעין של ברה"מ. מ-1943 הוטל על סוניה לשמש בלדרית עבור מרגלי האטום קלאוס פוקס ומליטה נורווד שעבדו בתכנית הגרעין הבריטית (מטה סוכנות פיתוח הנשק הגרעיני של בריטניה AWRE, שכן באותה עת גם הוא בסביבת מגוריה של סוניה באוקספורדשייר). עם פוקס נהגה סוניה להפגש בבית קפה בתחנת רכבת בעיירה באנבורי אליה נהגה לנסוע ברכבת ולקבל ממנו מסמכים וסיכומים של מידע בתחום הגרעין. את המסמכים העבירה לאיש GRU מהשגרירות בלונדון ובמקרים דחופים, הצפינה אותם בעצמה ושידרה למרכז במוסקבה. כאשר קלאוס פוקס הוחשד כמרגל, MI5 חרגו מההתנהלות האפאטית שאפיינה את התנהלות הארגון עד אז ושלחו חוקר בשם וילאם סקארדון לחקור את בני הזוג ברטון. החקירה או שמא ניתן להגדירה שיחה, התנהלה באופן מוזר כשהחוקר מבהיר חזור והבהר לסוניה כי ידוע לו שהיא חדלה לשמש מרגלת עבור ברה"מ לאחר הפלישה לפולין ב-1939, אז התפכחה מהאשליה הקומוניסטית. שני בני הזוג הכחישו הכל ומילאו פיותיהם מים. בכך הסתכמה החקירה בעניינה של סוניה מבחינת MI5. כאשר מרגל האטום קלאוס פוקס נעצר בחשאי בסוף 1949, סוניה חמקה יחד עם ילדיה מבריטניה כעבור 10 ימים בתירוץ של ביקור קרובים בברלין. לן בעלה, נותר מאחור לחסל את "תחנת סוניה" ולהשמיד כל עדות לפעילותה. על פי עדויות שכנים, הוא ניצפה כשהוא שורף במשך שעות ניירות בחצר הבית. כעבור מספר חודשים הוא הצטרף אליה כשהיא כבר שוהה בברלין המזרחית, מעבר למסך הברזל. לקח לאנשי MI5 קרוב לחודשיים להפנים את העובדה שסוניה, שהיתה חשודה בריגול בנושאים החשובים ביותר לבטחון הלאומי של בריטניה והמערב, כבר איננה נמצאת בבריטניה והיא חיה בבטחה מאחורי מסך הברזל.

רות קוצ'ינסקי, שם קוד SONIA, עוטרה פעמיים בעיטור הדגל האדום על פעילותה במשך 20 שנה כקולונל ב-GRU. כמו כן, היא כתבה בהנחיית GRU מספר ספרים בשפה הגרמנית תחת הפסבדונים רות וורנר, כולם עוסקים בפעילותה המודיעינית. בספרים אלה היא הודתה שבמהלך פעילותה בבריטניה היתה לה תחושה שיש גורם בכיר כלשהו בשרות הבטחון הבריטי שהגן עליה ומנע את חשיפתה. זמן קצר לפני מותה ערכה קוצ'ינסקי ביקור קצר בבריטניה לצורך קידום סיפרה שעמד להתפרסם שם. דרישות לחקירתה והעמדתה לדין נידחו ע"י פרקליט הכתר וה-MI5. בסיום ביקורה, קוצ'ינסקי חזרה לגרמניה שם נפטרה בשיבה טובה.

ארמון בלנהיים, אקספורדשייר. מקום משכנם של בני משפחת ספנסר-צ'רצ'יל. במהלך מלחמת העולם ה-2 הועתק לארמון מטה שרות הבטחון הבריטי MI5 כולל מרכז העצבים שלו, הארכיב על החומר הרגיש שבו. בארמון שרת גם רוג'ר הוליס כראש מחלקה הסובייטית בריגול הנגדי. בסביבת הארמון התגוררה במקביל אורסולה קוצ'ינסקי שניהלה תחנת שידור חשאית בשרות ה-GRU.
ארמון בלנהיים, אוקספורדשייר. מקום משכנם של בני משפחת ספנסר-צ'רצ'יל. במהלך מלחמת העולם ה-2 הועתק לארמון מטה שרות הבטחון הבריטי MI5 כולל מרכז העצבים שלו, הארכיב על החומר הרגיש שבו. בארמון שרת גם רוג'ר הוליס כראש המחלקה הסובייטית בריגול הנגדי. בסביבת הארמון התגוררה במקביל אורסולה קוצ'ינסקי שניהלה תחנת שידור חשאית בשרות ה-GRU.

החדירה הסובייטית לקהילת המודיעין הבריטית (חלק א'):

מליטה נורווד בצעירותה – סוכנת קומוניסטית בריטית של ה-NKVD, שם קוד
מליטה נורווד (סטדמן-סירניס) בצעירותה – סוכנת קומוניסטית בריטית של ה-NKVD, שם קוד "HOLA". פעלה ללא מפרע ב"מועצה הבריטית לחקר מתכות לא ברזיליות"משם העבירה למפעיליה מידע אודות תכנית הגרעין הבריטית.

צפריר עפרוני

בצהרי יום בהיר של חודש ספטמבר בשנת 1999, אשה זקנה נמוכת קומה ניצבה בפתח ביתה שבפרברי לונדון והקריאה מהכתב הצהרה לעיתונאים הרבים שהקיפו אותה. היה זה ארוע שהיווה ניגוד מוחלט ברוגע הכמעט בנאלי שלו, לתקופה האינטנסיבית והמתוחה של המלחמה הקרה, בה אותה אשה פעלה. האשה ששמה היה מליטה נורווד, הודתה בהצהרתה כי שימשה במשך שנים ארוכות, סוכנת של סוכנויות המודיעין הסובייטי ה-GRU ויותר מאוחר ה-NKVD והעבירה למפעיליה מטעם שני הארגונים, מידע חיוני הנוגע לתכנית הגרעין הצבאית של בריטניה. בדבריה לעיתונאים הסקרנים שניצבו בפניה, נורווד טענה כי עשתה את מעשיה בלא שנחשפה ע"י רשויות הבטחון הבריטיות, מתוך אמונתה באידיאל הקומוניסטי ולדבריה מתוך רצונה לסייע ככל שיכלה לברית המועצות בתקופה בה המדינה היתה נתונה בקשיים.

ההצהרה הפומבית של נורווד לעיתונות באה לאחר החשיפה בפומבי של מסמכי קג"ב באמצעות עריק רוסי שעבד בארכיון הארגון. אותו עובד ארכיון, וואסילי מיטרוחין שמו, העתיק בכתב ידו במשך 13 שנים, מסמכים מארכיון הקג"ב אותם הבריח מהארכיון והחביא בכדי חלב, אותם הטמין מתחת לרצפת הדאצ'ה שלו. מהמסמכים הרבים במה שכונה לימים "ארכיון מיטרוחין" שהוברחו למערב עם עריקתו בסיוע של MI6, עולה כי מליטה נורווד שהחלה לעבוד ב-1937 כפקידה ב"מועצה הבריטית לחקר מתכות לא ברזיליות", גוף שעסק בין השאר במחקר הנוגע לשימוש באורניום, העבירה את המידע אליו נחשפה במהלך עבודתה ללא תמורה, במשך עשרות שנים עד יציאתה לגמלאות. לאורך כל שנות פעילותה כסוכנת, נורווד לא נחקרה ע"י אף גורם בטחוני בריטי וכמובן שלא הועמדה לדין על מעשיה. תחקירים שנערכו בשנים האחרונות ע"י עיתונאים בריטיים, הבולט בהם העיתונאי החוקר הבריטי הותיק הארי צ'אפמן פינצ'ר שנפטר ב-2014 בגיל 101, מצביעים על כך שגורם כלשהו בצמרת שרות הבטחון הבריטי, ה-MI5, ככל הנראה ראש הארגון סר רוג'ר הוליס, סייע והגן עליה במשך כל אותן שנות פעילות. למרות שידיעות אודותיה הלכו והצטברו בתיקה שבארכיון MI5, היא כאמור מעולם לא נחקרה על כך. מסתבר, שככל הנראה היא לא היתה היחידה שקיבלה הגנה זאת.

מליטה נורווד נותנת הצהרה לעיתונאים לפני ביתה ומתוודה על פעילותה כסוכנת NKVD, ספטמבר 1999.
מליטה נורווד נותנת הצהרה לעיתונאים לפני ביתה ומתוודה על פעילותה כסוכנת NKVD, ספטמבר 1999.

חלפו כשלושה עשורים מאז סיום המלחמה הקרה והתפרקות ברה"מ ונדמה, כי פרק זה בהיסטוריה האנושית תם ונשלם. כיום, תשומת הלב הבינלאומית מתמקדת בנושאים בוערים אחרים כמו ההתפשטות הג'יהאד והאיסלאם הפונדמנטליסטי, הגרעין האיראני, צפון קוריאה וסוגית בוערות אחרות. אולם, כאשר בוחנים את האירועים שאפיינו את התקופה שנמשכה כ-5 עשורים, מוצאים עדיין מספר סוגיות שנותרו לא פתורות, כאלה שיש לגביהן תהיות וסימני שאלה לא מעטים. סוגיות לא פתורות אלה מקבלות משנה חשיבות כיום לאור הסימנים שרוסיה בהנהגת ולדימיר פוטין עושה לאחרונה, באותתה לעולם שתפקידה של רוסיה בזירה העולמית לא תם והיא עדיין שחקן חשוב. סוגיה חשובה שהטביעה חותמה על התנהלות המלחמה הקרה, היתה המאמץ האינטנסיבי שנעשה על ידי ארגוני המודיעין של ברה"מ וגרורותיה, לחדור וערער את הדמוקרטיות המערביות, במיוחד ארה"ב ובריטניה אך גם קנדה, אוסטרליה ומדינות נוספות במערב ובכללן ישראל. אחד האמצעים העיקריים לכך היה באמצעות חדירה שיטתית ומתמשכת לתוככי קהילות המודיעין של המדינות הללו ובמיוחד, קהילת המודיעין של בריטניה, מדינה שנחשבה ליריבתה המסורתית של רוסיה וברה"מ ועדיין נחשבת ככזו.

הקומינטרן

עם הקמת ברה"מ בעקבות המהפכה הבולשביקית, התפיסה ששלטה בה למשך תקופה מסוימת, גרסה שהצלחת המפיכה ברוסיה אמורה להיות המבוא והחוליה הראשונה למהפיכות שיבואו בהמשך במדינות נוספות. לפי תפיסה זאת, לאחר המהפיכה ברוסיה צריכה לבוא סדרה של מהפיכות קומוניסטיות כדוגמתה שיביאו להקמת משטרים דומים במדינות הקפיטליסטיות במערב. כדי לממש ולעודד מטרה זאת, הוקם ב-1919 בשליטת המפלגה הבולשביקית והמודיעין הסובייטי ה-CHEKA גוף ושמו  COMonizm INTERNatzional או בקיצור הידוע יותר  COMINTERN. תכליתו של הקומינטרן היתה יצירת קרקע נוחה להפצת המהפכה ברחבי העולם בכל האמצעים האפשריים. התפיסה שעמדה בבסיס הפעלת הקומינטרן דגלה בכך שיש צורך לערער את המשטרים הדמוקרטיים במערב ולהביא להפלתם בכל האמצעים האפשריים. הפלתם אמורה היתה להתבצע בין השאר באמצעות הקמת תאים חשאיים או חשאיים למחצה של סוכנים במדינות היעד. תאים אלה יופעלו באמצעות קאדר של פעילים חדורי מוטיבציה גבוהה שיעברו הכשרה מקיפה בברה"מ.

comintern_sh_symbol
סמל הקומינטרן

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, על רקע עלית כוחם של המשטרים הפשיסטיים בגרמניה, איטליה וספרד ואי השקט ששרר באירופה כתוצאה מהמשבר הכלכלי, רבים באליטות החברתיות והאינטלקטואליות בבריטניה שהתחנכו בבתיה"ס הפרטיים דוגמת "איטון" ובאוניברסיטאות היוקרתיות של אוקספורד וקיימברידג', החלו להעלות ספקות אם אכן הדמוקרטיות המערביות מסוגלות לתת מענה אפקטיבי למשטרים אלה. תחושות התיסכול הללו היוו מצע נח לניצול ע"י מגייסים ומאתרים מטעם הקומינטרן. אותם מאתרים ומגייסים נשלחו לבריטניה כדי לאתר סוכנים מתאימים שיעבדו עבור הקומינטרן וגופי המודיעין הסובייטיים: זרועות החוץ של ה-NKVD והמודיעין הצבאי GRU.

סמל ה-NKVD
סמל שרות המודיעין הסובייטי  ה-NKVD

חשיפת פעילות הריגול הסובייטי ב- ARCOS –

ב-1927 התרחש ארוע שהביא לתובנה בקרב הממסד הפוליטי והבטחוני בבריטניה, בדבר האגרסיביות בה פעלו ארגוני המודיעין הסובייטיים נגד בריטניה. באותה שנה, שרות הביטחון הבריטי MI-5 וה- Spacial Branch של המשטרה הבריטית, גילו לאחר חקירה ממושכת, במהלך פשיטה על הסניף הלונדוני של "האגודה הכל רוסית לשיתוף פעולה" (ARCOS), עדויות מפלילות רבות שהעידו על הפעלת רשתות ריגול וחתרנות של ברה"מ כנגד בריטניה. כתוצאה מהפשיטה על משרדי ARCOS, שרותי המודיעין הסובייטיים נאלצו לשנות את אופן הפעולה שלהם במדינות היעד ואנשיהם החלו לפעול גם מתוך הנציגויות הסובייטיות השונות בכסות דיפלומטית רשמית של עובדי המשלחות הדיפלומטיות והקונסולריות הסובייטיות וכן תחת כסות לא דיפלומטית (כגון משלחת הסחר בלונדון, עיתונאי סוכנות הידיעות  TASS, נציגי חברת התעופה "אירופלוט" וכדומה). קציני המודיעין הללו כונו בז'רגון הסובייטי "לגאליים". קציני המודיעין ה"לגאליים" תיפקדו בין השאר כאחראיים על רשתות ריגול וכמפעילים של סוכנים שגויסו בארצות בהם הם שירתו. במקביל לפעילות הליגאליים, נשלחו גם אנשי מודיעין סובייטיים למדינות היעד ובהן בריטניה ללא כסות "רשמית", לאחר שנבנו להם סיפורי כיסוי ודמויות שיתאימו למקום בו ישרתו ("LEGENDA" בז'רגון המודיעין הסובייטי). אלה אמורים היו לפעול שם בחשאי, רדומים לעיתים ולא פעילים  במשך שנים ארוכות. קציני מודיעין הללו כונו "Illegals". תפקידיהם של ה"לא-לגאליים" היו בין השאר, לאתר בעלי פוטנציאל לגיוס כסוכנים, לגייס סוכנים, לשמש כבלדרים של ידיעות והוראות, להפעיל תחנות שידור סמויות, להפעיל סוכנים וכן לאסוף או להשאיר ידיעות עבור סוכנים בנקודות סתר (מישלש או Dubok ברוסית).

"The Era of the Great Illegals"

אלכסנדר ראדו 1899-1981, בן למשפחה יהודית מהונגריה. אחד מגדולי ה
אלכסנדר (שנדור) ראדו 1899-1981, בן למשפחה יהודית מהונגריה. אחד מגדולי ה"לא ליגאליים": שימש מגייס סוכנים עבור הקומינטרן בכל רחבי מדינות המערב.

כאשר בוחנים את דמויותיהם של אותם מגייסים ומאתרים "לא לגאליים" בשנות ה-30, ניתן לומר שהמכנה המשותף לרובם היתה עובדת היותם של רבים מהם, טרוצקיסטים ממוצא לא רוסי אלא בני לאומים אחרים, בעיקר ממוצא מזרח ומרכז אירופאי. רבים מהם היו ממוצא יהודי, בעלי השכלה גבוהה ונרחבת, אינטליגנטיים, החדורים במוטיבציה גבוהה ונכונות לפעול ברחבי העולם תחת סיכון רב למען המטרה. הסיבה לאי היותם ממוצא רוסי, נבעה מרצון סוכנויות המודיעין הסובייטיות באותה עת (NKVD והמודיעין הצבאי – GRU) למנוע את שיוכם לברה"מ במקרה ויתפסו. בין השמות המפורסמים של אותם "לא-ליגאליים" היו דמויות דוגמת ריכרד זורגה, ארנולד דויטש, תיאודור מאלי, אלכסנדר ראדו, "אוטו"  (שם קוד של מגייס ומפעיל סוכנים שסוכנויות המודיעין במערב לא הצליחו לברר את זהותו האמיתית), וואלטר קריביצקי, בני הזוג פורצקי, ליאופולד טרפר (מפעיל רשת "התזמורת האדומה" באירופה שעלה ב-1970 לישראל), בני משפחת קוצ'ינסקי שהמפורסמת בהם הבת, רות/אורסולה קוצ'ינסקי ששם הקוד שלה מטעם ה-GRU היה "Sonia" (נודעה גם במספר שמות: רות וורנר, אורסולה ברטון, אורסולה המבורגר ועוד) ועוד רבים אחרים.

כאשר במהלך שנות ה-50 וה-60, ערך שרות הבטחון הבריטי MI5 את תיחקורי הסוכנים הבריטיים שעבדו עבור אותם מגייסים לאחר שנחשפו (דמויות כמו אנתוני בלאנט, ג'ון קרינקרוס ואחרים), הסתבר מדיבריהם שאחת הסיבות העיקריות להסכמתם לגיוס היתה הרושם הניכר שהותירו המגייסים עליהם מבחינת האינטליגנציה, הידע העמוק והנרחב שלהם ומחויבותם העמוקה למטרה. התקופה בה פעלו המגייסים הללו נקראה בקרב שרותי המודיעין המערביים בשם: The Era of the Great Illegals. עידן זה הסתיים כאשר בסוף שנות ה-30 כאשר הם החלו להיקרא אחד אחר השני חזרה לברה"מ. שם רבים מהם הוצאו להורג במהלך הטיהורים שסטאלין ערך בשרותי המודיעין שלו, מגורמים שנחשדו כטרוצקיסטיים. אחרים נאסרו והוגלו לשנים ארוכות למחנות עבודה קשים. החל מראשית שנות ה-40 ואילך, תפס את מקומם דור חדש ושונה של מפעילים מטעם ה-NKVD וה-GRU. המפעילים החדשים אמנם התאפיינו בכישוריהם וביכולותיהם הטכניות והמקצועיות הגבוהות, אולם היו בעלי אופי יותר "טכנוקרטי" בהשוואה לקודמיהם וחסרו את הברק שאפיין את דור המגייסים של שנות ה-30. אנטוני בלאנט, אוצר אוסף האומנות של בית המלוכה הבריטי אשר שירת במהלך מלחמת העולם ה-2 ב- MI-5 ונחשף בשנות ה-60 כסוכן סובייטי מטעם ה-NKVD, הודה בפני מתחקריו הבריטיים, כי סביר מאד להניח שלא היה מסכים להתגייס לטובת המאמץ הסובייטי, לו פנו אליו מגייסים מהדור שהחליף את אלו שגייסו אותו בשנות ה-30. הוא הוסיף כי במידה רבה, הלך שבי אחר הרמה האינטלקטואלית הגבוהה של מגייסיו ומפעיליו באותה עת.

טריניטי קולג אוקספורד. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 היווה מוקד לגיוס סוכנים מטעם הקומינטרן. רבים מהם הגיעו שנים שלאחר מכן למוקדי כח והשפעה בבריטניה.
טריניטי קולג אוקספורד. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 היווה מוקד לגיוס סוכנים מטעם הקומינטרן. רבים מהם הגיעו שנים לאחר מכן למוקדי כח והשפעה בבריטניה דוגמת שרותי המודיעין, משרד החוץ, משרדי ממשלה חשובים אחרים וכיוצ"ב.
גנרל וואלטר קריביצקי. מפקד פעילות ה-GRU במערב אירופה. ערק לארה
גנרל וואלטר קריביצקי. מפקד פעילות ה-GRU במערב אירופה וצפון אמריקה. ערק לארה"ב ב-1938 משהבין שזימונו למוסקבה מעיד על הכוונות לחסלו. העיד בפני ה-FBI וה-MI5 על היקף הריגול הסובייטי במערב וחדירתו לארגוני המודיעין בהם MI-5. נמצא ירוי בראשו בוואשינגטון ב-1941. החשד הוא שחוסל ע"י אנשי NKVD.

– החדירה לאוניברסיטאות הבריטיות :

במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, גופי הביון הסובייטיים (ה-NKVD על גילגוליו השונים, המודיעין הצבאי GRU והקומינטרן עד פירוקו ב-1943) שמו על הכוונות שלהם כיעדים לגיוס, את בני הדור הצעיר בבריטניה שאיכלס בעיקר את האוניברסיטאות הבריטיות היוקרתיות דוגמת קיימברידג' ואוקספורד, אך גם אחרות דוגמת "London School of Echonomics". צעירים אלה, שרובם היו בני האליטה הבריטית, קיימו פעילות חוץ אקדמית עניפה במועדונים שונים שעסקו בין השאר בכתיבה וניתוח ספרות ושירה אך גם בדיונים פוליטיים שדנו בסוגיות הבוערות של אותה עת דוגמת עליית המשטרים הפשיסטיים באירופה. המגייסים הסובייטיים נעזרו במאתרים מקומיים, רבים מהם חברי המפלגה הקומוניסטית הבריטית, שסייעו להם במלאכת האיתור שך מועמדים פוטנציאליים לגיוס לעבודה "למען השלום", כפי שהציגו את הקשר עימם. אחד המועדונים הללו היה מועדון "האפוסטולים" בקיימברדג'. במועדון זה היו חברים סטודנטים רבים (חלק ניכר מהם בעלי נטיות הומוסקסואליות שהיוו גורם מלכד ומונע הפללה בעתיד) שהגיעו בהמשך דרכם לאחר סיום לימודיהם, לעמדות מפתח בשרות הציבורי הבריטי ובגופי מודיעין כמו MI6, MI5, משרד החוץ הבריטי, שרות השידור BBC, משרד המלחמה ועוד. ממועדון זה גוייסו רבים מהסוכנים שהזיקו ברמה הגבוהה ביותר לבריטניה ושותפותיה ובראשן ארה"ב שנודעו בהמשך כ"מרגלי קיימברידג'".

תיאודור מאלי - מאתר ומגייס עבור ה
תיאודור מאלי – יליד 1894, לשעבר כומר קתולי רומני. מאתר ומגייס סוכנים  "לא-לגאלי" עבור הקומינטרן. כומר לשעבר ממוצא רומני. הוצא להורג ב-1938 במהלך הטיהורים שערך סטאלין בשרותי המודיעין הסובייטיים.

המגייסים שעבדו מטעם ה"קומינטרן", NKVD וה-GRU, פעלו במדינות המערב דוגמת בריטניה וארה"ב. כרי גיוס נוספים היו גם במקומות נוספים ברחבי העולם דוגמת שנחאיי שבסין שהיתה באותה תקופה מוקד חשוב ביותר לגיוס והכשרת סוכנים עבור ברה"מ. כדי לסייע להם, פעלו מאתרים ומאתרות שתפקידם היה לזהות ולהצביע על המועמדים הראויים לגיוס כסוכנים מקרב אוכלסיית היעד (מאתר). מטרת המגייסים היתה לעודד את הסוכנים בפוטנציה לנסות להתקבל לעבודה בגופים הממלכתיים הבריטיים השונים. בין אותם גופים שהיו מטרה לחדירה היו שרות הבטחון הבריטי MI5, שרות מודיעין החוץ SIS (MI6), משרד החוץ, משרד המלחמה, משרדי הממשלה השונים, שרות השידור BBC ועוד.עם קבלתם, מצופה היה על הסוכנים להתקדם בשלבי הקידום ולהשתדל להגיע לתפקידים רגישים ככל הניתן ומשם לספק את המידע למפעיליהם. כפי שהעיד קים פילבי בהרצאה שנתן במהלך שנות ה-70 לפני חניכים בקורסים של ה-KGB, הסוכנים הונחו ליצור בקרב חבריהם לעבודה ובקרב האחראים עליהם, רושם של פעלתנות ויעילות אולם להשתדל לשרת את האינטרסים של ברה"מ על פי הנחיות מפעיליהם. בין השמות הבולטים שניתן לציין כמאתרות היו נשים דוגמת אדית טיודור- הארט, אגנס סמדלי, קיטי האריס ואחרים. כאן חשוב לציין כי פעילות האיתור והגיוס התבצעה על קרקע נוחה ובסביבה חברתית אוהדת שאנשיה היו מודעים היטב לנטיות הפוליטיות של המגוייסים ובעיקר גם לעצם פעילותם כסוכנים של ברה"מ. כאשר נערכו ע"י MI5 התיחקורים לאיתור החפרפרות הסובייטיות במהלך שנות ה-60 וה-70, התברר היקפה הנרחב של הסביבה החברתית האוהדת שידעה על הדברים, שתקה והגנה על אותם סוכנים, גם עשרות שנים לאחר גיוסם. אותם אלה שהקיפו חברתית את הסוכנים העדיפו להמשיך ולשמור על שתיקה ולא להעיד גם עשרות שנים לאחר התרחשות הארועים. רבים מהם, באותה כבר בכירים בשרות ההציבורי הבריטי ובאקדמיה, התעלמו מבקשות של שרות הבטחון הבריטי לראיינם כדי ללמוד על היקף התופעה. בסופו של דבר הלכו לעולמם כשרבים מהם נוטלים עימם את סודותיהם.

קיטי האריס - שימשה מאתרת של ה-NKVD בבריטניה. היתה בלדרית של דונלד מקלין והעבירה לאנשי הקשר בשגרירות הסובייטית מסמכים ומידע שמקלין הוציא ממשרד החוץ. תקופה מסויימת היתה אהובתו בלונדון ובפריס. לאחר תקופת שרות במקסיקו, הועברה לברה"מ, שם סיימה את חיה בבדידות בגיל 67.
קיטי האריס – נולדה בבריטניה למשפחת מהגרים יהודים מרוסיה. שימשה מאתרת של ה-NKVD בבריטניה. היתה בלדרית של דונלד מקלין והעבירה לאנשי הקשר בשגרירות הסובייטית מסמכים ומידע שמקלין הוציא ממשרד החוץ. תקופה מסויימת היתה אהובתו בלונדון ובפריס. לאחר תקופת שרות במקסיקו, הועברה לברה"מ, שם סיימה את חיה בבדידות בגיל 67.

 

איגנס רייס (פורצקי) - איש קומינטרן
איגנס רייס ("איגנס פורצקי") – איש קומינטרן "לא לגאלי" שעסק בגיוס סוכנים ברחבי העולם. נרצח ב-1937 סמוך ללוזאן, שוויץ ע"י מתנקשים, ככל הנראה של ה-NKVD. רציחתו, שהיתה חלק ממסע הטיהורים שערך סטאלין, גררה את עריקתו לארה"ב של חברו הקרוב וואלטר קריביצקי.
ארנולד דויטש - מאתר ומגייס לא-לגאלי מטעם הקומינטרן.
ארנולד דויטש – נולד ב-1903 בצ'כוסלובקיה. בעל דוקטורט בפסיכלוגיה מאוניברסיטת וינה. מאתר ומגייס לא-לגאלי מטעם הקומינטרן. נחשב לאחד המוצלחים שבמגייסים. ב-1938 נקרא לברה"מ וככל הנראה ב-1942 הוצא להורג שם במהלך הטיהורים שסטאלין ערך בשרותי המודיעין.
אדית טיודור-הארט. קומוניסטית הדוקה ששימשה בשנות ה-30 וה-40 מאתרת ומגייסת סוכנים עבור הקומינטרן, ה-NKVD וה-GRU.
אדית טיודור-הארט –  קומוניסטית הדוקה ממוצא יהודי פולני. באמצעות נישואים לאזרח בריטי השיגה אזרחות בריטית, דבר שאפשר לה לפעול בחופשיות במדינה זאת. שימשה בשנות ה-30 וה-40 מאתרת ומגייסת סוכנים עבור הקומינטרן.
אגנס סמדלי - פעילת
אגנס סמדלי – פעילת "קומינטרן" ו-NKVD שעסקה באיתור וגיוס סוכנים ברחבי העולם. שימשה בשנחאיי סגניתו (וכנראה גם פילגשו) של ריכרד זורגה. היתה ידידתן של אורסולה קוצ'ינסקי ואדית טיודור-הארט. על בסיס עדויות שנאספו, ראש MI5, רוג'ר הוליס, היה בצעירותו מיודד עימה גם הוא כאשר שהה בשנחאיי.

ריגול בין ידידים – אין חדש תחת השמש

צפריר עפרוני

מטה הסוכנות לבטחון לאומי NSA בפורט מיד, וירג'יניה. ה-NSA עוסקת באיסוף וניתוח מודיעין ממקורות אלקטרוניים ובכלל זה תשדורות, פיצוח וכתיבת צפנים ועוד. ה-NSA משתפת פעולה באופן הדוק עם אחותה הבריטית GCHQ וסוכנויות דומות בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד מתוקף הסכמי BRUSA ו-UKUSA שנחתמו בסוף שנות ה-40. עפ"י דיווחים שונים NSA מקיימת גם שיתוף פעולה הדוק עם מקבילתה הישראלית, יחידה 8200 של אמ"ן.

"ישראל האזינה לשיחות הגרעין המתנהלות עם אירן" זועקות כותרות העיתון "וול-סטריט ז'ורנל" מהיממה האחרונה. העיתון האמריקאי פירסם מפי מקורות בממשל האמריקאי כי ארצות הברית חושדת שמדינת ישראל האזינה באופן קבוע לדיונים בין ארה"ב לאירן בנוגע לפרויקט הגרעין האירני. ישראל הרשמית כמובן נזעקה להכחיש באופן גורף שהיא עוסקת בריגול כנגד ארצות הברית. על פי הידיעה, גורמי מודיעין אמריקאיים החלו לחשוד כי ישראל השיגה מידע פנימי מהשיחות הסגורות באמצעות ירוט תשדורות בהן היתה האינפורמציה האמורה. ככל שהידיעה מעוררת רעש תקשורתי בארץ וברחבי העולם, מסתבר שחדירה מודיעינית לחדרי דיונים בהם מתקיימות שיחות סגורות וחשאיות איננה דבר יוצא דופן וגם כלל אינה דבר חדש. ניתן לומר שהדבר מתקיים כבר שנים רבות מאז ומתמיד שצדדים נפגשו לדיונים והוא רק הולך ומשתכלל ככל שהטכנולוגיות מתפתחות ומשתכללות.

800px-Lancaster_House_London_April_2006_032
בית לאנקסטר שממוקם בפרברי לונדון. במהלך שנות ה-60 וה-70 אירח את הדיונים לקראת קבלת העצמאות של המושבות הבריטיות באפריקה. צילום: ויקיפדיה.

דוגמה לפעילות מודיעינית אשר תכליתה היתה השגת מידע על הנעשה בחדרי דיונים היא סדרת פעולות שנקט שרות הביטחון הבריטי MI5. בשנים בהם התקיימו הדיונים בין ממשלת בריטניה ונציגי מושבות הכתר הבריטי שעמדו לקבל את עצמאותן כחלק מתהליך הדה-קולוניזציה, MI5 היה מופקד על ביצוע האזנות בתוככי חדרי הדיונים בארמון בהן הן התקיימו, בית לאנקסטר שבפרברי ללונדון. בית לאנקסטר הוא ארמון שהקמתו החלה ב-1825 ובמשך השנים אירח מספר רב של כינוסים ודיונים מדיניים. כאשר בריטניה החלה בתהליך התפרקותה מנכסיה האימפריאליים, התקיימו בארמון סדרת ועידות בהן נדונו הסידורים השונים שינקטו במושבות הכתר לקראת קבלת עצמאותן כמו שאלת היחסים בין המושבות לשעבר לבריטניה לאחר קבלת עצמאותן. החל מסוף שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-70 התקיימו בארמון דיונים שנגעו לעצמאות המושבות הבריטיות באפריקה דוגמת ניגריה וקניה ויותר מאוחר רודזיה שהפכה לזימבאבואה לאחר העברת השלטון לרוב השחור. בדיונים הללו נידונו סוגיות שונות כגון: אופי היחסים עם בריטניה ושאלת השתייכותן לחבר העמים הבריטי, האורייטנציה המדינית שלהן על רקע המלחמה הקרה, טיב הקשרים הבטחוניים והמודיעיניים לאחר קבלת העצמאות, הקשרים הכלכליים ועוד.

דיוני לאנקסטר לקראת עצמאות רודזיה והפיכתה לזימבאבואה. מימין שר החוץ הבריטי לורד קרינגטון ומשמאלו אחד מנציגי זימבאבואה הבישוף אבל מוזוראווה.
דיוני לאנקסטר לקראת עצמאות רודזיה והפיכתה לזימבאבואה. מימין שר החוץ הבריטי לורד קרינגטון ומשמאלו אחד מנציגי זימבאבואה הבישוף אבל מוזוראווה. צילום: ויקיפדיה.

שרות הביטחון הבריטי MI5 התבקש לספק את שרותיו לנציגים הבריטיים מטעם משרד החוץ  במטרה שישיג מידע אודות עמדות המשלחות שייצגו את המושבות בדיונים.  כך, לאנשי משרד החוץ הבריטי היה חשוב לברר מה הן העמדות של המשלחות בשורה של סוגיות, כיצד הן יוצגו בדיונים ואת עמדותיהם הספציפיות של כל אחד מחברי המשלחות. הדרך להשיג את המידע הזה היתה לצותת לאנשי המשלחות במהלך הדיונים וגם בשיחות הפנימיות שקיימו מחוץ לחדרי הדיונים.

peter wright
פיטר רייט – גוייס ל-MI-5 בשנת 1949 כקצין הטכני הראשון של הארגון. היה מופקד על מתן פיתרונות טכנולוגיים לסדרה של מבצעים של הארגון, בעיקר נגד יעדים של ברה"מ והגוש המזרחי. במהלך שנות ה-60 היה בין אלו שהתעקשו כי MI5 נחדר בדרגים העליונים שלו על ידי המודיעין הסובייטי, ככל הנראה ראש השרות בשנים 1956-65 סר רוג'ר הוליס ששימש סוכן GRU. צילום: BBC

פיטר רייט, הקצין הטכני הראשון של שרות הבטחון הבריטי MI5, שבסוף שנות ה-50 עמד בראש המחלקה הטכנית של השרות, מתאר בפירוט רב באוטוביוגרפיה שלו מ-1987 Spycatcher, כיצד הגיעה הדרישה לספק את המידע. לטענתו, לאחר שהוא ושותפיו לתכנון הפעולה נוכחו במורכבותה, הוחלט על סגירת הארמון למשך מספר שבועות בתואנה של שיפוצים. בתקופה זו, כל הארמון רושת בכבלי תקשורת שחיברו מערך נרחב של מיקרופונים שהותקנו בחדרים ואולמות הארמון, לחדר בקרה בו היה ציוד האזנה והקלטה. על ידי כך, ניתן היה להאזין באמצעות המיקרופונים לנאמר בכל רחבי הארמון באיכות קולית מעולה. לאחר פתיחת הארמון מחדש החלו לקיים בו את הדיונים. כך, לאנשי משרד החוץ הבריטי היתה אינפורמציה מפורטת בזמן אמת בנוגע לעמדות המשלחות עימן התדיינו ונקודות התורפה שלהן. לטענת פיטר רייט, מערך ההאזנות בארמון פעל ללא תקלות לאורך כל שנות ה-60 ואל תוך שנות ה-70 מבלי שאיש במשלחות הזרות ידע על כך.

חזרה לימינו ולסוגית הריגול לכאורה של ישראל כלפי ארה"ב. ניתן לומר כי למרות היחסים ההדוקים בין שתי המדינות, במיוחד בנושאי בטחון ומודיעין, עדיין שתיהן מקיימות פעילות איסוף מודיעינית חשאית זו כלפי זו. כך למשל, בשגרירות ארצות הברית בתל אביב קיים על פי דיווחים זרים מתחם מסווג של סוכנות ה-SIGINT האמריקאית NSA המכוון כלפי יעדים שונים בתוככי מדינת ישראל. מבחינה של מבנה השגרירות, ניתן לזהות על גגה מבנה ריבועי לבן העשוי ככל הנראה מחומר רך חדיר לקרינה, המכיל כף הנראה, ציוד ציתות והאזנה. בחינה של תמונות משנים עברו מראה כי המבנה על גג השגרירות בתל אביב לא היה קיים בעבר ונבנה רק בשנים האחרונות. מבנים דומים לזה שעל גג השגרירות בתל אביב זוהו על גם גגות של שגרירויות ארצות הברית בבירות שונות בעולם. כך ניצפו מבנים כאלה על גגות השגרירויות האמריקאיות בווארשה, ברלין, קואלה לומפור, שטוקהולם, מוסקבה, וינה ועוד. ככל הנראה מדובר בניסיון התממה של ציוד הציתות על ידי אנשי ה-NSA.

NSA-180719_copy1
שגרירויות ארה"ב במוסקבה, שטוקהולם, בייג'ינג וברלין. ניתן להבחין על גגותיהן במבנים לבנים המכילים ככל הנראה ציוד האזנה וציתות של NSA.
nimrod-direct
מבנה שגרירות ארה"ב בתל אביב. ניתן להבחין על גגה במבנה ריבועי לבן המכיל ככל הנראה ציוד ציתות והאזנה של ה-NSA.
1270671072melman_040710_380pxC
צילום משנות ה-80 של שגרירות ארה"ב בתל אביב. ניתן להבחין כי המבנה הריבועי איננו קיים. במקומו כדור גדול המכיל אנטנה לווינית. צילום: דוד רובינגר

פעילות איסוף מודיעיני בין מדינות ידידותיות קיימת מקדמת דנא והדיווחים שהתפרסמו בנושא לאחרונה אינם מחדשים דבר. ניתן לומר, כי הדברים מקובלים כל עוד לא נחצה קו אדום או כל עוד אינטרסים חיוניים של אחת המדינות לא נפגעים. מה שיוצא דופן בפרשה המדוברת הוא העברת המידע שנאסף לאנשי קונגרס אמריקאיים על ידי גורמים ישראליים, כך ניטען, על מנת שישמשו כנגד הנשיא אובאמה. אם הדבר נכון מדובר בניסיון ישראלי להשפיע על המערכת הפוליטית האמריקאית מבפנים. בפרשה בה נטען כי ישראל ריגלה אחר הדיונים של ארה"ב עם איראן, נראה כי ההסבר לפירסום קשור לשאלת המתח בין הקברניטים ולאו דוקא לעצם פעולות האיסוף הישראליות.

ומדינת ישראל שותקת

צפריר עפרוני

לפני יומיים נמצא מת כשהוא ירוי בראשו, התובע החוקר הארגנטיני אלברטו ניסמן. ניסמן, יהודי במוצאו, נמצא בביתו שבבואנוס איירס ע"י אימו כשהוא מתבוסס בדמו. ממצאים ראשונים מעלים כי לא היו סימני אבק שריפה על ידיו, דבר המצביע על כך שלא הוא ירה באקדח שהביא למותו. ניסמן נמצא ירוי ערב לפני שאמור היה להעיד בפני הפרלמנט הארגנטיני. בעדותו ניסמן אמור היה להצביע על נשיאת ארגנטינה קריסטינה קירשנר דה-פרננדס ועל שר החוץ שלה לשעבר הקטור טימרמן, כעל אחראים לטיוח חקירת פיגוע קשה שארע לפני 21 שנים בבית הקהילה היהודית בבואנוס איירס. לאורך השתלשלות הפרשיות, קולה של מדינת ישראל שרבים מאזרחיה היו בין הנפגעים, לא נשמע.

אלברטו ניסמן - התובע החוקר שניהל את חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס
אלברטו ניסמן – התובע החוקר שניהל את חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. גופתו נמצאה ירויה בראשה ערב עדותו בפרלמנט הארגנטיני בה היה אמור להצביע על הנשיאה קירשנר ושהר החוץ לשעבר טימרמן כאחראים ליוח חקירת הפיגוע בבניין ה- AMIA

ב-18 ביולי 1994 התרחש פיצוץ רב עוצמה בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (AMIA). בפיגוע הקשה נהרגו 85 בני אדם, בהם מספר ישראלים ומאות אחרים נפצעו בדרגות חומרה קשות. שנתיים לפני כן, ב-17 במרץ 1992 ארע פיגוע אחר, בשגרירות הישראלית בבואנוס איירס, בו פיצוץ מכונית תופת הביא לקריסת המבנה ולמותם של 29 בני אדם, ארבעה מהם ישראלים ולפציעתם של כ-200 בני אדם.

אתר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית AMIA בבואנוס איירס
אתר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית AMIA בבואנוס איירס

בשני הפיגועים הקשים הוטלה האחריות על אירן ואירגון החיזבאללה שממצאים שונים הצביעו על מעורבותם. במהלך חקירות שני הפיגועים התברר כי גם גורמים בארגנטינה, חלקם מתוך זרועות השלטון, סייעו למתכנני ומבצעי הפיגועים. ניסמן שהופקד על חקירת הפיגוע ב-AMIA, הגיע, על פי עדותו בראיונות לתקשורת המקומית, לממצאים המצביעים כי קריסטינה קירשנר באמצעות טימרמן הגיעו לפני כשנה וחצי להסכם עם ממשלת איראן בו תוקם ועדת חקירה משותפת לשתי המדינות כדי לחקור את הפיגוע ב-AMIA. ניסמן טען ועל כך היה אמור להעיד למחרת מותו המיסתורי, כי למעשה מדובר בטיוח החקירה ובתמורה איראן תספק לארגנטינה נפט זול, דבר שיסייע לכלכלות הרעועות של שתי המדינות.

מעבר לחומרת העניין, עולה גם עובדה נוספת: מדינת ישראל שומרת על פרופיל נמוך בתגובותיה לארוע. משרד החוץ הישראלי פירסם הודעה לאקונית בה הוא מביע צער על מותו של ניסמן וזהו. מעבר לכך אישים ישראליים לא הגיבו פומבית לפרשה. בדיקה מראה שהדבר מצטרף לכך שגם במהלך שתי הפרשות הקודמות, מדינת ישראל שמרה על פרופיל נמוך למדי, במיוחד בהתיחסותה לממשלת ארגנטינה ולאופן חקירת שני הפיגועים. גם לאחר פירסום העובדה שממשלות ארגנטינה ואיראן הגיעו להסכם בינהן בדבר הקמת מה שכונה "ועדת אמת", מדינת ישראל לא הגיבה בצורה תקיפה לדבר.

האופן בו מדינת ישראל הגיבה, או יותר נכון לא הגיבה, לארועים אינו חדש. במהלך שלטון החונטה הצבאית בארגנטינה, מדינת ישראל היתה ספקית נשק חשובה לצבא הארגנטיני. בשעות הקשות של המשטר הצבאי בו אלפי ארגנטינאים נרצחו ונעלמו, בהם גם מאות יהודים בני הקהילה המקומית בעלי חינוך ציוני, ממשלת ישראל סיפקה בחשאי אמצעי לחימה ומערכות נשק מגוונות. בינהם ניתן להזכיר מטוסי מיראז' 3C מתוצרת צרפתית, מטוסי נשר מתוצרת ישראל, מטוסי סקייהוק A-4 מתוצרת אמריקאית כולל מנועי J-52 רזרביים ואמצאי לחימה נוספים. ובכל זמן הרדיפות במהלכן נרצחו גם יהודים רבים, ממשלת ישראל לא ניסתה, לפחות לא באופן אקטיבי, להגן עליהם.

מטוסי
מטוסי "נשר" מתוצרת התעשיה האוירית הישראלית בצבעי חיל האויר הארגנטינאי. מטוסי "נשר" אלה ואחרים, נמכרו במהלך שנות ה-70 המאוחרות תחת הכינוי DAGER לחיל האויר הארגנטינאי וחלקם השתתפו במלחמת פוקלנד נגד הכוחות הבריטיים.

והנה כעת, כאשר חקירה של גורם עצמאי שמתברר כבעל אינטגריטי ואומץ רב, מצביעה על כך שממשלת ארגנטינה ברמות הגבוהות ביותר, טייחה חקירת רצח של ישראלים ויהודים בפיגוע בבניין ה-AMIA, תוך הגעה להסכם שערורייתי בין ארגנטינה לאיראן, ישראל הרשמית שותקת. שר החוץ הישראלי שידע לזמן לשיחות הבהרה ונזיפה שגרירים זרים ולהחזיר להתיעצויות שגרירים ישראלים בארועים אחרים, בפרשה הזאת דומם.

נשיאת ארגנטינה כרסטינה קירשנר דה-פרננדס
נשיאת ארגנטינה כרסטינה קירשנר דה-פרננדס

וכאן מתעוררת השאלה, מה מניע את ממשלת ישראל לנקוט קו מינורי כל כך ולא לתבוע חקירה אפקטיבית? האם ממשלת ישראל חוששת ממשהו, דבר שמונע ממנה לפעול מול ממשלת ארגנטינה ולתבוע את חקירת האמת? בישראל חיים כיום לא מעט יוצאי ארגנטינה שחוו את מוראות החונטה. חלקם נמלטו בעור שיניהם לישראל לאחר שאיבדו את יקיריהם. התחושות המתעוררות מול ההתנהלות הישראלית מזכירות את מה שקרה לפני כארבעה עשורים בעת קיום המשטר הצבאי בארגנטינה ויחסיו עם ישראל. מגיע למשפחות הנפגעים בפיגוע בבניין ה-AMIA התנהלות אחרת מצד ישראל.

לפתע פתאום, או שלא בדיוק – כשהאינטרסים דורשים זאת ארצות הברית עשויה להפתיע

צפריר עפרוני

לפתע, כאילו משום מקום, זה קרה. סוכנויות הידיעות בעולם החלו להפיץ ביום רביעי האחרון את הידיעה כי שתי האויבות המרות, ארצות הברית וקובה, עומדות לסלק את משקעי העבר ולחדש את הקשרים הדיפלומטיים ביניהן. בידיעות נמסר כי מנהיגי השתיים, ברק אובאמה וראול קאסטרו קיימו בינהם שיחת טלפון, לראשונה מזה 54 שנים. כחלק מההתקרבות בין שתי המדינות, שוחררו והוחלפו אסירים שהוחזקו בבתי כלא באשמת ריגול.

תחילת הקשר - לחיצת היד בין ברק אובמה וראול קסטרו במהלך הלווית נלסון מנדלה
תחילת הקשר – לחיצת היד בין ברק אובמה וראול קסטרו במהלך הלווית נלסון מנדלה

שתי המדינות שהיריבות ביניהן כמעט הביאה את האנושות לכדי חורבן בעת משבר הטילים ב-1962, ניצבו זו מול זו במשך עשרות שנים כשהן משמרות את היריבות בינהן גם כשהפטרון של קובה, ברה"מ מזמן חדלה מלהתקיים. ואז המהלך המפתיע שהתבשל בערוצים חשאיים פרץ לכותרות. וכאן חשוב לזכור שלא היתה זו הפעם הראשונה שארה"ב נוקטת בצעדים מפתיעים במדיניות החוץ שלה.

הנשיא ריצ'רד ניקסון משיק כוסית עם ראש ממשלת סין ג'ואו אנלאי במהלך הביקור בסין.
הנשיא ריצ'רד ניקסון משיק כוסית עם ראש ממשלת סין ג'ואו אנלאי במהלך הביקור בסין.

כך למשל, ב-21 בפברואר 1972 נחת בשדה התעופה של בייג'ינג מטוס ה"איירפורס 1" ועל סיפונו ריצ'רד ניקסון נשיאה הרפובליקאי של ארה"ב בראש משלחת שכללה מספר רב של אנשי תקשורת. לראשונה, דרכה על אדמת סין העממית, האישיות הבכירה העומדת בראש מי שנחשבה האויבת של המחנה הקומוניסטי. הביקור היה שיאו של תהליך חשאי אותו ניהל היועץ לבטחון לאומי ולימים מזכיר המדינה, הנרי קיסינג'ר וגרם להפתעה מוחלטת ברחבי העולם. בסידרת ביקורים חשאיים בבייג'ינג, קיסינג'ר הכין את הקרקע לביקור ההיסטורי שהיה הביטוי הפומבי לתהליך ההתקרבות בין שתי המדינות. תוצאת המהלך החשאי והביקור שסופו היה ב-1979 הקמת קשרים דיפלומטיים, היתה הרחקת סין העממית מהאחות הבכירה והפטרונית ברית המועצות והרחבת הפירוד בתוך המחנה הקומוניסטי שנתפס בעיני רבים בארה"ב כגוש מונוליטי.

משלחתה של סין העממית תופסת את מקומה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, 1971
משלחתה של סין העממית תופסת את מקומה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, 1971

לתהליך ההתקרבות המפתיע בין ארה"ב וסין העממית נילווה צעד נוסף קודם ומפתיע לא פחות. מאז התבססות המפלגה הקומוניסטית בסין בשנת 1949 ובריחת אנשי המשטר הלאומני לטאיוואן, מושבה של סין באומות המאוחדות היה בידי סין הלאומנית. כחלק מצעדי ההתקרבות בין ארה"ב וסין העממית, הנרי קיסינג'ר הסכים במהלך ביקוריו החשאיים בבייג'ינג להעביר את המושב באו"מ מסין הלאומנית, בת חסותה של ארה"ב, לידי היריבה הקומוניסטית סין העממית. כתוצאה מכך הועברה בשנת 1971 באומות המאוחדות, החלטה שהעבירה את היצוג לידי סין העממית וגירשה למעשה את נציגי סין הלאומנית.

לקח שכדאי ללמוד משני הארועים הללו, שלכאורה אין כל קשר ביניהם, הוא שכאשר האינטרסים הגיאופוליטיים של ארה"ב דורשים זאת, אלו שעוסקים במדיניות החוץ האמריקאית עשויים לנקוט בצעדים מפתיעים גם אם הם באים לעיתים על חשבונן של בעלות בריתה של המעצמה מספר 1. נקודה שראוי שתילקח בחשבון ע"י הקברניטים בישראל. במיוחד על רקע העובדה שארה"ב לא הבהירה השבוע שתטיל כפי שנהגה תמיד בעשורים האחרונים,  וטו אוטומטי על הפניה הפלסטינית לאו"מ.

לא למדו מ-Tin-Eye Robin – על חוסר התכלית של השימוש בעינויים במהלך חקירות

צפריר עפרוני

קהילת המודיעין של ארצות הברית מול הניסיון הבריטי בשימוש בעינויים במהלך חקירות

לאחרונה התפרסם דין וחשבון על השימוש באמצעי חקירות אגרסיביים ע"י עובדים של סוכנות המודיעין המרכזית, ה-CIA. הדו"ח הקשה שהוכן ע"י ועדת המודיעין של הסנאט האמריקאי בראשותה של הסנטורית הדמוקרטית דיאן פיינסטיין, קבע שתי קביעות עיקריות:
האחת, ה-CIA עשה שימוש שיטתי בעינויים במהלך חקירתם של חשודים בטרור איסלאמי בניגוד לחקיקה אמריקאית מפורשת. נוסף לכך, הדו"ח קבע כי עובדי CIA בהם בכירים, שיקרו בנוגע לחקירות הללו ודיווחו שלא נעשה במהלכן שימוש בעינויים.

הסנטורית דיאן פיינסטיין, יו
הסנטורית דיאן פיינסטיין, יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט האמריקאי

המסקנה העיקרית השניה שעולה מהדו"ח והחשובה לא פחות, היתה שהשימוש באמצעים אגרסיביים (ביטוי נקי לעינויים) במהלך החקירות הללו כלל לא הניב מידע מודיעיני בעל ערך ולמעשה לא היה בהם לתרום להתמודדות מול ארגוני הטרור האיסלמי דוגמת אל קעידה ודומיו.

על פי הדו"ח שעורר בתגובה ביקורת חריפה מצד גורמים בתוך ה-CIA, השימוש בעינויים במהלך חקירות הפך לרוטינה מקובלת לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. השימוש בפרקטיקה של עינויים היתה במתקנים דוגמת בסיס גואנטאנמו שנמצאו בשליטה אמריקאית, אך גם במקומות שונים אחרים מחוץ לארה"ב. כמו כן, השימוש בהם קיבל אישור גורף מגורמים בכירים בממשל האמריקאי כולל בבית הלבן, בהם מזכיר ההגנה דאז ריצ'רד צ'ייני.

השימוש בעינויים לשם השגת או אימות מידע מודיעיני הינו דבר המצוי במחלוקת כאשר יש הטוענים שמעבר להיבט המוסרי השולל אותם, יש היבט נוסף, פרקטי נגד השימוש באמצעים אלה. במהלך מלחמת העולם ה-2 בריטניה עסקה בלכידת רשתות של מרגלים שנשלחו על ידי גרמניה הנאצית לרגל על אדמתה. למעשה, כל שליחויותיהם נכשלו כישלון חרוץ כששרות הבטחון הבריטי, MI-5, הביא ללכידתם ולחיסול כל הרשתות שגרמניה ניסתה להפעיל בבריטניה. להישג הבריטי היתה חשיבות רבה מאחר ו-MI-5 הצליח להפוך את רובם המכריע לסוכנים כפולים שהופעלו ע"י מפעילים בריטיים כנגד המודיעין הגרמני בהזינם אותו במידע שפוברק ע"י סוכנויות המודיעין הבריטי.

בית לאצ'מיר בו שכן CAMP 020, המקום בו נחקרו הסוכנים ששוגרו ע
בית לצ'מיר, משכנו של CAMP 020. שימש כמרכז חקירות בו נחקרו הסוכנים ששוגרו ע"י גרמניה לרגל בבריטניה במהלך מלחה"ע ה-2.

הגורם אשר לו היתה השפעה מכרעת על הצלחת המאמץ הבריטי להכפלת הסוכנים הגרמניים, היה חקירתם במתקן החקירות "CAMP 020" שנוהל ע"י סגן אלוף רובין סטפנס. סטפנס אשר נודע בכינוי Tineye Robin בזכות המונוקל שנהג להרכיב, הנהיג ב"מחנה 020" נוהל חקירות קפדני וקשוח שכלל איומים, מניפולציות, שפה בוטה וכיוצ"ב אולם מצד שני, הקפדה על הימנעות טוטאלית משימוש באמצעים פיסיים (עינויים). עפ"י הנוהל אותו גיבש סטפנס, אמצעים פיסיים אינם ראויים לשימוש בחקירות מאחר ולדעתו אין בהם כל ערך מבחינה מודיעינית. לטענתו, נחקר העובר עינויים, יעשה הכל כדי לרצות את החוקר כדי להביא להפסקתם ע"י כך שיגיד כל דבר שיענה על רצונותיו של החוקר.

סא
סא"ל רובין Tineye סטפנס. במהלך מלחמת העולם ה-2 פיקד על מחנה 020 בו התנהלה חקירתם של הסוכנים הגרמניים שנילכדו ע"י שרות הבטחון הבריטי MI-5. רובם המכריע הוכפלו והופעלו נגד המודיעין הצבאי הגרמני ה"אבוואר".

הקו אותו סטפנס גיבש, אומץ ע"י MI-5 בכל הקשור לאופן ניהול חקירות. במהלך התפרקות האימפריה הבריטית לאחר מלחמת העולם ה-2, בסידרה של התמודדויות מול התקוממיות מקומיות דוגמת פלסטינה (א"י), חוף הזהב (לימים גאנה) מלאיה, קניה ועוד, התחולל מאבק בין הקו שהיתווה MI-5, אשר שלל עינויים בחקירות, לבין הפרקטיקה המקומית של המשטרות השונות וגופי החקירה המקומיים (CID), שנתנו יד חופשית לחוקרים להשתמש בכל אמצעי שיחפצו.

כך למשל, כאשר התחולל המאבק לעצמאות בחוף הזהב, MI-5 כגוף המופקד על הבטחון בטריטוריות בהן שלטה בריטניה, שלח את סטפנס לשמש שם כקצין קישור בטחוני (SLO) לגופי הבטחון המקומיים כדי שינחה את עבודתם. סטפנס המשיך במדיניות שהתווה והביא לצמצום חד בשימוש בעינויים במהלך חקירות שהתנהלו שם נגד פעילי תנועת העצמאות המקומית. הדבר תרם רבות להפקת מודיעין אמין וליצירת ערוצי תקשורת עם אישים בתנועת השיחרור דוגמת קואמה נקרומה שהפך לימים שליט גאנה הראשון.

במהלך מצב החירום שהוכרז ב-1947 במלאיה בעת המאבק נגד המחתרת הקומוניסטית, קו זה נתקל בהתנגדות מצד המשטרה המלאית המקומית ולישכת החקירות, ה-CID. מאחר ובמלאיה לא התקיים בחלק ניכר מהזמן מבנה ריכוזי של גופי המודיעין והמשטרה, היתה נטייה לגופים מקומיים של המשטרה, הצבא וה-CID לנקוט במדיניות חקירות עצמאית שגלשה לא פעם לאלימות לשמה. בבדיקה לאחור התברר שהדבר לא היווה כל יתרון מבחינת הפקת מידע מודיעיני אמין. רק לאחר שינוי במדיניות התחולל שינוי והמידע מהחקירות הפך לאמין יותר.

קהילת המודיעין של ארצות הברית אשר נולדה למעשה על ברכי המודיעין הבריטי במהלך מלחמת העולם ה-2, עברה מאז שינויים רבים. במהלך שנות ה-70 היא עברה זעזועים וטלטלה עזה בעקבות החוליים שהתגלו בפעילות ה-CIA במהלך עבודת ועדת החקירה של הסנטור פרנק צ'רץ'. אולם דומה כי בתקופת נשיאותו של ג'ורג' בוש הבן השינויים שחלו בה לא הטיבו עימה ונראה כי השפיעו לרעה על תיפקודה. די אם נזכיר כי נוסף לפרשיה המוזכרת לעיל, תהליך בניית הערכת המודיעין ביחס לעירק והעיוות של אותה הערכה מטילים אור לא מחמיא על עבודת קהילת המודיעין האמריקאית בכלל ועל סוכנות הביון המרכזית בפרט. נראה כי בשנים הקרובות, יהיה צורך בעריכת רפורמה מקיפה בפעילות סוכנות הביון המרכזית כדי לתקן את הפגמים שנתגלו בעבודתה בשנים האחרונות. סוגיית השימוש בעינויים במהלך חקירות הינה אחת החשובות באותה רפורמה.

The Committee Study of the Central Intelligence Agency's Detention and Interrogation Program

התפתחות הכוחות המוטסים בברה"מ ורוסיה

צפריר עפרוני

סמל הכוחות המוטסים של ברית המועצות
Vozdushno-Desantnye Voyska – VDV

פרשת המעורבות הרוסית האחרונה באוקראינה, שבהחלט ניתן לכנותה פלישה, הינה רבת פנים ומימדים. אחד ממאפייני מעורבות זו הוא השימוש שעשה הצבא הרוסי בכוחות מיוחדים ויחידות עלית בלבוש אזרחי ללא סימנים מזהים. בין הכוחות הללו שהצד הרוסי עשה בהן שימוש, היו יחידות המשתייכות לכוחות המוטסים של הצבא הרוסי. ניתן היה לזהותם על פי כלי הנשק, הציוד וכלי הרכב המשורייניים שברשותם, היחודיים לכוחות המוטסים של רוסיה. בין שזו המפלגה הקומוניסטית בתקופת ברה"מ ובין שזו הממשלה של הפדרציה הרוסית, הכוחות המוטסים הרוסיים (ה-VDV ברוסית) מאז הקמתם היוו זרוע ארוכה ומשענת של המשטר המשמשת בין השאר לאבטחת המשטר ולביצוע מדיניותו ולכן הימצאותם בזירה האוקראינית אינה מהווה דבר חריג. תקדימים לכך היו למשל בעת הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968 או תחילת הפלישה לאפגניסטן ב-1979. בשני המקרים יחידות של הכוחות המוטסים עמדו בראש הכוחות שביצעו את הפלישות הללו והם ביצעו את המשימות הרגישות והקשות לביצוע לפני עיקר הכוחות.

כאשר מנסים לבחון את מאפייני הכוחות המוטסים בברה"מ לפני התפרקותה והפדרציה הרוסית כיום, ראוי לבחון ראשית את המקורות להם היתה השפעה על האופן בו התפתחו. הדבר חשוב מאחר והמחשבה הצבאית הרוסית שואבת את הרעיונות והתפיסות שלה מההתנסויות של העם הרוסי בכלל והצבא הרוסי בפרט לאורך ההיסטוריה.

אלמנט הלחימה הלא ליניארית:
מרכיב הלחימה הלא לינארית מאופיין בעיקר בהיעדר קווי חזית מוגדרים ולחימה בעומק תוך ביטול/התעלמות מאותם קווי חזית מוכרים. מרכיב זה באופן הפעלת הכוחות והלחימה של הצבא הסובייטי ומאוחר יותר הצבא הרוסי העכשווי, שואב ממקורות היסטוריים רוסיים עמוקים. אחד האלמנטים החשובים בלחימה הלא ליניארית בראיה הרוסית, היה רעיון הפעלת כוחות עצמאיים בעורף היריב, מה שמכונה "העוצבה הקדומנית", Peredovoi Otryad ברוסית או באנגלית Forward Detachment. מקורותיה של תפיסה זו בגירסתה הרוסית,  מימיו של הצאר פיוטר הגדול במאה ה-17 שהקים במסגרת הרפורמות שערך בצבא הצארי את "הקורפוס המעופף" (ברוסית Korvolan, שיבוש מצרפתית של המונח Corps Volant). הקורפוס המעופף כלל אלמנטים של חיל רגלים, חי"ר רכוב, ופרשים. "הקורפוס המעופף" נועד לפעול בעורף האויב עצמאית אך במתואם עם כח ראשי נוסף. משימותיו העיקריות של הקורפוס המעופף היו סיור ואיסוף מודיעין, סיורים אלימים ותקיפת יעדים נבחרים בעורף האויב לשם זריעת בלבול בקירבו.

במהלך המלחמה בין רוסיה הצארית והאימפריה העות'מנית (‭ ‬(1876-77 בזירה הבולגרית, עמד הפילדמרשל הרוסי גורקו בראש כח בסדר גודל של אוגדה שהיה בעל מאפיינים רב-חייליים שכלל יחידות חי"ר, חי"ר רכוב, פרשים, ארטילריה והנדסה. כח זה שפעל כעוצבה קדומנית, נע בעורף היריב התורכי, תקף מעברי הרים חיוניים, גשרים ומוצבים תורכיים חיוניים והחזיק בהם – בכך הביא למיטוט יכולת היריב התורכי להילחם כמערכת לוחמת אחודה. כל זאת נעשה באופן עצמאי אך בתיאום עם הכח הרוסי העיקרי בפיקודו של יורש העצר הרוסי.‬ יותר מאוחר היה ישום נוסף לעוצבה הקדומנית, במהלך מלחמת רוסיה-יפאן ב1904/5, בה ערך הצבא הרוסי פשיטה רכובה רחבת היקף על העמדות היפאניות במנצ'וריה.

פילדמרשל יוסיף ולדימורוביץ' רומיקו גורקו
פילדמרשל יוסיף ולדימורוביץ' רומיקו גורקו

ביטוי מובהק ללחימה הלא ליניארית היה במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה כנגד ההתערבות הזרה ("אינטרוונציה" כפי שקרויה בז'ארגון הסובייטי) לאחר המהפכה הבולשביקית, בשנים 1917-22. בעת מלחמת האזרחים, כוחות "אדומים" נאלצו לפעול סימולטנית כנגד מספר רב של כוחות בכל רחבי רוסיה, "לבנים" וצבאות זרים, בדרך כלל במרחקים של אלפי ק"מ מהמרכז וללא קשר קבוע עימו. למעשה, ההתנסויות של הצבא האדום במלחמת האזרחים היוו מעבדת ניסויים ראשונה עבור הוגים צבאיים סובייטיים שיותר מאוחר יישמו אותן בפיתוח חשיבה צבאית חדשנית.

החל מהמחצית השניה של שנות ה-20 ועל יסוד ההתנסויות במלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים לאחריה, ניתנה תשומת לב הולכת וגוברת בצבא האדום לרעיון "הקרב העמוק", שבבסיסו הוא מושג טקטי. על פי תפיסה זו, הקרב העמוק יתבצע תוך מאמץ רב זרועי סימולטני של חי"ר, שריון, ארטילריה וסיוע אוירי צמוד (גורם חדש יחסית באותה תקופה). המחדש הגדול בתפיסת "הקרב העמוק", ההוגה הצבאי ולאדימיר טריאנדאפילוף, שם דגש על ארמיות הלם/מחץ שיכללו כוחות ניידים מהירים של שריון ומה שהוא כינה "פרשים ממוכנים" שיפעלו בעורף האויב כאמצעי של פריצה טקטית וכמבוא לפריצה לעומק המערכתי/אופרטיבי של האויב.

האדם ששמו מזוהה יותר מכל עם אמנות המערכה, תפיסת המערכה העמוקה/קרב עמוק, ופיתוח רעיון ההפעלה של כוחות מוטסים כחלק אינטגרלי מתורות אלה, היה מיכאיל טוכאצ'בסקי, מי שעתיד מאוחר יותר להתמנות לרמטכ"ל הצבא האדום בדרגת מארשל. טוכאצ'בסקי וסביבו קבוצה של קצינים והוגים צבאיים שהבולטים בהם היו איסרסון, וורפולומייב ואחרים, זיככו את רעיון הקרב העמוק לתפיסה מערכתית המהווה גורם מקשר ומפרש בין הרמה האסטרטגית של ההנהגה, לרמה הטקטית שבאה לידי ביטוי בתפיסת אמנות המערכה ורעיון המערכה העמוקה במהלך שנות ה-30. כפועל יוצא של בדיקת רעיון הקרב העמוק בסדרת תימרונים רחבי היקף שנערכו בשנים 1933-1936, תקנון השדה הזמני – 1936 (PU-36) ביטא לראשונה דוקטרינה מגובשת של מערכה העמוקה שאמורה לפרוץ דרך העומק הטקטי של האויב כשבמהלך הפריצה יוחדרו כוחות שריון, חי"ר ממונע וממוכן בסיוע של כוחות שיונחתו מהאויר בעורף האויב.

מרשל ברה
מרשל ברה"מ מיכאיל ניקולאייביץ' טוּכאצֶ'בסקי (1893 – 1937). רמטכ"ל הצבא האדום, אחראי על פיתוח והטמעת תורת המערכה. כמו כן, הביא להתפתחות משמעותית בפיתוח תורת ההפעלה של הכוחות המוטסים הסובייטיים. חוסל ב-1938 במהלך הטיהורים שערך סטלין בצבא האדום

כדי ליישם תפיסה זו, טוכאצ'בסקי הביא להקמת קורפוסים ממונעים מוטסים ועוצבות מוטסות רב זרועיות שכללו אלפי חיילים, כל זאת באמצע שנות השלושים! עם זאת, ב-1937-8 במהלך הטיהורים הגדולים, סטאלין חיסל את מרבית צמרת הצבא האדום ובכלל זה את טוכאצ'בסקי ורבים מחסידי רעיונותיו. עם חיסולם, תפיסת המערכה העמוקה ובכלל זה תפיסת הפעלת כוחות מוטסים כחלק אינטגרלי ממנה, נזנחו ולא נעשה בהן שימוש פרקטי עד 1943 במערכות על מוסקבה, סטלינגרד וקורסק. התוצאה הישירה של חיסול אסכולת המערכה העמוקה בצבא האדום היתה היעלמות הכתבים הרלוונטיים וביטול המסגרות של קורפוסים ממוכנים מוטסים שהוקמו בשנות ה30.

הקמת הכוחות המוטסים של הצבא האדום:
ככל שהתחדדה בסוף שנות ה-20 התפיסה של קרב עמוק המשלב החדרה של כוחות במהירות גבוהה לעורף האוייב, הובן שיש צורך במציאת פיתרון שיאפשר יישום דרישה זו. פיתרון לכך נמצא באמצעות הקמה של מסגרות של כוחות שיונחתו מהאויר בהצנחה או בהנחתה בשדות תעופה שיתפסו למטרה זו על ידי כוחות חלוץ מוצנחים.

מושג ה- Desant:
בשפה הרוסית למושג Desant יש מספר משמעויות. משמעות אחת היא הורדה/ירידה ממקום גבוה לנמוך יותר. משמעות שניה הינה הנחתה.
בהקשר הטקטי, דסנט מתקשר לתיאור כח ממוכן זוטר, העוסק בהקמת ראש גשר בגדה מרוחקת של מכשול מים לאחר שצלח אותו על גבי כלי רכב. בהקשר המערכתי/אופרטיבי והאסטרטגי, המונח מתקשר לפעולות מוטסות ואמפיביות בהיקף נרחב וכן להחדרת סוכנים ושל כוחות מיוחדים ולאופן תיפעולם בעומק שטח האוייב. הכוחות המוטסים, או הדסאנט האוירי כפי שמוגדרים בתפיסה הסובייטית של שנות ה 30, קשור קשר הדוק לביצוע מחטפים ברמה המערכתית – יצירת מרכזי כובד בעומק, במקביל ובו זמנית לתימרון החדירה המערכתי. הדסנט האוירי עושה שימוש בפלטפורמות אויריות להובלת מרכיבי הכח, ומיישם גישה עקיפה באמצעות ניצול המימד האנכי של המרחב – האויר. בתוך הדסאנט האוירי קיים תחום משנה שנקרא "המיכון האוירי" Aviamekhanizatzia שפירושו הפיכת כוחות החי"ר המוטסים לממוכנים – מצויידים בכלי רכב קרביים משוריינים שיוצנחו/יונחתו עימם ובכך יעניקו להם אלמנטים משופרים של מיגון, כח אש וניידות טקטית.

ניתן לומר שראשית "ההרפתקה" עם נושא הצניחה הקרבית באופן מעשי נעשה ב-1927 כשניתן אישור ע"י הממשלה הסובייטית לרכוש בארה"ב כמה מאות מצנחי "ארווין" במחיר של כמה מאות דולרים ליחידה. מדובר היה בסכום עתק במונחים של אותה תקופה בכלל ובמיוחד עבור מדינה במצב כלכלי רעוע כפי שהיתה באותה עת ברה"מ. עם זאת, בברה"מ שבאותה עת היתה תסיסה מחשבתית ועיונית במגוון תחומים, היו מוקסמים מהניסיונות שנערכו באותה עת בארה"ב בנושא הצניחה.

ב-1929 נשלח לארה"ב הטייס L. G. Minov, על מנת ללמוד את נושא הצניחה "לצרכי הצלה אוירית" כלשונם. מאחר ובברה"מ שרר מחסור קשה במצנחים , הוחל במאמץ מחקרי לפיתוח דגמים חדשים של מצנחים ועד מהרה הוחל בייצור המוני שלהם. נושא הצניחה הפך יעד להקמת מועדוני נוער לאימון ויצירת קאדר עתידי של כח אדם מיומן. 7 שנים מאוחר יותר, מינוב עתיד לבצע את ההצנחה הקרבית הראשונה בברה"מ.

ב-1930 נולדו באופן מעשי הכוחות המוצנחים הסובייטיים. ב-2 באוגוסט נערך סמוך לוורונז' תרגיל שבמהלכו הוצנחו 8 לוחמים וקצין חמושים במקלעים ורובים. הם תירגלו קבלת אספקה מוצנחת והשתלטות על יעד. יותר מאוחר באותה שנה תורגלה הצנחת 11 חיילים "בעורף האויב". היחידה שתירגלה השתלטות על מפקדת אויב, תפסה את מפקד הקורפוס ונמלטה עימו חזרה אל מעבר לקווים. על בסיס לקחי שני התרגילים הללו התקבל אישור להמשך האימונים והתרגילים כדי לבחון היבטים טקטיים וטכנולוגיים הקשורים לנושא הצניחה הקרבית.

במחוז הצבאי של לנינגרד תחת פיקודו של המרשל טוכאצ'בסקי בטרם היותו רמטכ"ל, הוקמה יחידה מוטסת ראשונה שתירגלה שת"פ עם כוחות קרקעים וימיים. בדצמבר 1932 המועצה הצבאית המהפכנית של ברה"מ הורתה על הקמת בריגדה מוטסת ראשונה שתוצב במחוז הצבאי של לנינגרד. בתוך כשנה הוקמו 29 גדודים מוטסים שמנו בסה"כ כ-10,000 איש.

במקביל להתפתחויות האירגוניות, הוכנסו לשימוש לטובת הכוחות המוטסים, מפציצי טופולב TB-3 שהוסבו למשימות הצנחה. למרות צעד זה שהיווה התפתחות, הם לא היו הבחירה האידיאלית למשימות אלה מאחר ולא תוכננו למשימות תובלה אוירית והצנחה. ההצנחה מהם התבצעה בקצב איטי מדי מאחר והמעבר לעבר דלת היציאה היה צר מדי, דבר שהאט את קצב יציאת הצונחים וכתוצאה מכך נגרם פיזור רב שלהם.

מפציץ TB3
מפציץ טופולב TB-3 במהלך הצנחת צנחנים בתהליך יחודי במהלכו הצנחנים עולים על גג המטוס, גולשים לעבר הכנף ומשם מחליקים וצונחים. תהליך זה פותח מאחר ודלת היציאה הרגילה היתה צרה מדי וכתוצאה מכך נגרמה האטה בהצנחת כלל דבוקת הצנחנים דבר שהביא לפיזורם על הקרקע.

ב-1935 במסגרת תמרוני קייב, הסובייטים הדגימו לפני משקיפים צבאיים זרים, הטסה של אוגדה מוטסת ממוסקבה לוולאדיווסטוק שבמזרח הרחוק. 14,000 הלוחמים הונחתו על ציודם לאחר תפיסת שדה תעופה על ידי למעלה מ-1000 צנחנים. בתמרון מוסקבה של 1936, הוצנחו 5000 צנחנים לתפיסת ואבטחת שדה תעופה ולאחר מכן הונחתה אוגדת חי"ר 84 בשדה התעופה על ציודה שכלל תותחים וכלי רכב שונים. הכוחות המוטסים המשיכו לגדול בהיקפם וב-1936 נוספו 2 בריגדות נוספות ועוד 4 בריגדות נוספו ב1938.

מטוסי טופולב TB-3 היו עיקר כח המטוסים שעמדו לרשות הכוחות המוטסים בברה"מ בשנות השלושים. עקב מגבלות המטוס נאלצו לעשות שימוש בשיטת הצנחה יחודית שבמהלכה עלו הצנחנים דרך פתח על גג המטוס וכנפיו ומשם קפצו ברגע המתאים. לבעלי לב חזק במיוחד…

כפי שתואר כאן כבר, אחת השאיפות של הוגי ומקימי הכוחות המוטסים של ברה"מ במהלך שנות השלושים, היתה להקנות להם יכולות משופרות ב-3 מרכיבי הלחימה: הניידות הטקטית, המיגון וכח האש. כדי לתת מענה לצורך הזה הועלו מספר רעיונות, חלקם מעניינים אשר בגלל מגבלות טכנולוגיות ואילוצי העת ההיא נידחו הצידה לתקופה ארוכה. אחד הרעיונות שהועלו היה הרעיון לספק לכח המוצנח טנקים שניתן יהיה להטילם מהאויר יחד עם כח הצנחנים. טנק כזה היה וואריאנט של טנק ה- T-60 שעבר הסבה במשרד התיכנון טופולב במהלכה הוצמדו לו כנפיים ומכלול זנב להיגוי. טנק זה שנקרא KT-40, תוכנן להיות מוטל מהאויר ולדאות לשטח הנחיתה המיועד, שם יפורקו מכלולי הכנפיים והזנב והוא יהיה מוכן למשימות הקרקעיות שלו.

אנטונוב KT-40
אנטונוב KT-40. הפרוייקט הניסיוני בוטל לאחר ביצוע שתי טיסות ניסוי ומעולם לא נכנס לשימוש. למרות זאת, הדבר מעיד על החשיבה המקורית של התכננים הסובייטיים.

עם זאת, כפי שכבר נאמר, הטיהורים של סטאלין קטעו באיבחה אחת את הפיתוח הרעיוני והאירגוני של הלוחמה המוטסת בברה"מ.

הכוחות המוטסים של ברה"מ יוצאים לקרב:
למרות שבעת פרוץ מלחמת החורף עם פינלנד ב-1939, היו בידי הצבא האדום מספרים די משמעותיים של עוצבות מוטסות, הכוחות הללו הוכו קשות במהלך הלחימה בפינים הנחושים או שלא הצליחו להשיג הישגים משמעותיים בשדה הקרב. הסיבות לכך היו מגוונות, בין השאר חוסר ניסיון משווע של המפקדים שניצלו מהטיהורים ואשר קודמו באופן מואץ כדי למלא את שורות הפיקוד שהדלדלו, טייסים לא מיומנים בכלל ובהצנחה בפרט, היעדר ציוד מתאים ובכמות מספקת וקשיי תקשורת. התוצאה היתה נטישת הקונספט של כוחות מוטסים והטלתם לקרב כיחידות חי"ר רגילות. למרות זאת, רעיון ההפעלה של כוחות מוטסים לא ננטש לחלוטין וביוני 1940 עשו בכוחות המוטסים שימוש בעת ההשתלטות על חלקים מרומניה שצבאה לא היווה יריב משמעותי.

על יסוד הלקחים מההכרעה המהירה של צרפת ע"י הוורמאכט במאי-יוני 1940 וקצב הלחימה הגרמני המואץ שניצפה במהלכה נתקבל סיוע מכוחות שהוצנחו בעורף האויב, הוקמה בברה"מ מנהלה מיוחדת לכוחות המוטסים והם הוצאו משרשרת הפיקוד של חיל האויר הסובייטי. כמו כן, הוגדלה מצבת הכוחות מ-6 בריגדות ל-5 קורפוסים שמנו מספר כולל של כ-100,000 לוחמים.

למרות שינוי זה, כוחות אלה סבלו מרמת הצטיידות מאד לקוייה, רמה נמוכה של אימונים, ומחסור חמור במטוסי תובלה. פתיחת מבצע ברברוסה ב-22 ביוני 1941 תפס את הכוחות המוטסים הסובייטיים בעיצומו של תהליך התארגנות. קצב ההתקדמות המהיר של הגרמנים בחודשים הראשונים של הלחימה, המחסור החריף במטוסי תובלה והיותם של הלוחמים איכותיים בבסיסם, הביאו להחלטה מודעת של הפיקוד העליון להטיל אותם לשדה הקרב כלוחמי חי"ר רגילים.

ההגנה על מוסקבה – מערכת ויאזמה:
במתקפת הנגד הראשונה בחזית מוסקבה – דצמבר 1941 עד יוני 1942 – נעשה לראשונה שימוש במבצעים מוטסים בהיקף מערכתי. בשלב זה המאמץ הגרמני לכיוון מוסקבה מיצה עצמו והם החלו להיעצר כשמספר הנפגעים הגרמניים הלך וגבה ועימו אובדן ציוד רב. על בסיס העובדות הללו, הסובייטים תיכננו לאבטח את מוסקבה באמצעות שימוש בכל הכוחות שעמדו באותה עת לרשותם כנגד קבוצת ארמיות מרכז הגרמניות. במקביל למתקפה מהקרקע, הוצנח קורפוס מוטס בעורף הכוחות הגרמנים סמוך לעיירה ויאזמה כדי לסייע בכיתור הגרמנים. זה היה ניסיון נועז לעשות שימוש בכח מוצנח בהיקף מערכתי. אולם הניסיון נכשל ומתוך 14000 הלוחמים שהוצנחו, רק 4000 שרדו את הלחימה. כישלון הקורפוס ה- 4 המוטס נבע בין השאר מתיכנון לקוי שלא הביא בחשבון את עוצמת התגובה הגרמנית. מתוך 600 המטוסים שתוכננו למשימה, הוקצו רק 62 מטוסים, דבר שהביא להתמשכות ההצנחה על פני 8 יממות. כמו כן, התגלעו ליקויים חמורים בתקשורת עם כוחות הקרקע, תיאום לקוי ומחסור חמור בסיוע ארטילרי ותנאי מזג אויר חורפי גרועים שהקשו על ההצנחה והתנועה על הקרקע.

מפת מערכת ויזמה
מפת מערכת ויאזמה

מערכת הדנייפר – ניסיון שני לעשות שימוש בהיקף מערכתי בכוחות מוטסים התרחש בספטמבר 1943 במהלך ההתקדמות הסובייטית לעבר נהר הדנייפר. הוטל על 3 בריגדות מוטסות לתפוס ראש גשר על נהר הדנייפר בכדי לחסום את נסיגת הגרמנים. הפעולה נכשלה מסיבות דומות לאלה שארעו במערכת ויאזמה. סיור מקדים שנערך 3 ימים לפני הפעולה, לא זיהה את הרכב והיקף הכוחות הגרמניים האמיתיים וביום ההצנחה ניתקלו הסובייטים בכמעט 5 דיוויזיות גרמניות. בקרב 4575 הלוחמים שהוצנחו, היו אבידות כבדות בשיעור של 60%. לאחר מערכת הדנייפר וכישלון המאמץ המוטס, הצבא האדום לא ביצע יותר פעולות מוטסות בקנה מידה מערכתי עד תום המלחמה, אם כי פעולות בהיקפים טקטיים נערכו במספרים לא מעטים.

למרות התוצאות הקשות הללו, עדיין נותרה בקרב הפיקוד העליון של הצבא האדום, התפיסה שבתנאים מתאימים ועם הציוד המתאים, יש מקום לפעולות מוטסות בהיקף מערכתי בעידן של לוחמה מודרנית. תקנון השדה של מהדורת 1944 מדבר על כך שיש לפעולות מוטסות מערכתיות מקום כי "כוחות מוטסים המאופיינים במידה גבוהה של ניידות, עוצמת אש גבוהה, היכולת להופיע במהירות ובפתאומיות ולהלחם בעורף האויב". ועדיין, תקנון השדה 1944 מסייג: "הפעלה מוצלחת של כוחות מוטסים מחייבת תיכנון והכנה מדוקדקים ותיאום אפקטיבי של האויריה עם כוחות פרטיזנים וניידים על הקרקע." הלקחים הללו נלמדו היטב על ידי הסובייטים ובשנים שבאו לאחר מלחמת העולם השניה יושמו מבחינה דוקטרינרית ופיתוח פלטפורמות ואמצעי לחימה מתאימים.

השנים שלאחר "המלחמה הפטריוטית הגדולה":
התקופה שבאה לאחר מלחמת העולם ה-2 מאופיינת בשינויים דרמטיים באיכות ובתפיסות ההפעלה של הכוחות המוטסים הסובייטיים שהושפעו מארועי התקופה כמו התפתחות המלחמה הקרה בזירה הבינלאומית ותום עידן סטאלין עם מותו ב-1953. התגבשות המלחמה הקרה והניסיון ההיסטורי הרוסי של פלישות מהמערב כשהאחרונה בהם ב-1941 הביאה לחורבן והרס אדירים, היה לאחת הסיבות לחיזוק העוצמה הצבאית הסובייטית בשנים שלאחר המלחמה, בעוד שבמערב ובמיוחד בארה"ב נערכו קיצוצים דרסטיים בקרב הכוחות המזויינים עד לפרוץ מלחמת קוריאה ב-1950.

א. 1945 עד מות סטאלין ב-1953:
עם סיום המלחמה, נערכו בברה"מ שינויים ורפורמות בתחום הצבאי. נושאים בתחום הדוקטרינה הצבאית, התיאוריה, ארגון מבצעים ועוד, שהיתה להם תרומה להשגת הניצחון במלחמה קיבלו דחיפה. חל גידול משמעותי במספר האוגדות המשוריינות הכבדות והן קיבלו משאבים רבים. בנוסף לכך, הסובייטים החזיקו בכח מוטס משמעותי ביותר בהיקפו, שכלל 10 אוגדות שכללו כוחות מוצנחים וכוחות מונחתים בדאונים.

ניסיון המלחמה ובמיוחד התנסויות דוגמת ויאזמה והדנייפר נלמדו כדי לקבוע מה יהיה תפקידם המדוייק של הכוחות המוטסים במלחמה עתידית. בין התפקידים שהוגדרו עבור הכוחות המוטסים היו משימות טקטיות, מערכתיות וכאלה בעלות מאפיינים אסטרטגיים שכללו הפרעה ופגיעה למאמצי גיוס כוחות האויב, השתלטות על איזורי תעשיה חיוניים, חופים ואיים. עם זאת היו שני גורמים חשובים אשר מנעו תפקיד יותר מרכזי עבור הכוחות המוטסים הסובייטיים בתקופה ההיא:
ראשית, ההסתייגויות החריפות של סטאלין והיעדר אמונתו ביכולתם של הכוחות המוטסים לשרוד בסביבה של לחימה ממוכנת מודרנית, זאת על בסיס ההתנסויות הקשות במערכות בויאזמה וובדנייפר.
גורם שני היה עובדת המחסור החריף באמצעים טכנולוגיים מתאימים ובמיוחד מחסור בפלטפורמות מוטסות בעלות כושר נשיאה מספק, מחסור באמל"ח כבד וכן ניידות טקטית קרקעית מוגבלת.

פיתוחים בתחום ההיטס – הפיגור בתחום התובלה האוירית באותה עת היווה את הגורם המגביל ביותר בפיתוח הכוחות המוטסים הסובייטיים. מטוסי שנות ה-40 בברה"מ שהיו בעיקר מטוסי ליסונוב LI-2 (גירסה סובייטית למטוס הדקוטה C-47 שסופק במסגרת "החכר והשאל" במהלך המלחמה) הוגבלו לנשיאת מספר מוגבל של חיילים ולנשיאת נשק וכלי רכב קלים בלבד ובמספרים קטנים. כתוצאה מכך הכוחות המוטסים אולצו להשאר במתכונת של כוחות קלים והוגבלו לשימוש בתותחים קלים נגד טנקים, מרגמות עד 120 מ"מ, תול"רים וכלי רכב קלים בלבד. גדודים מוצנחים נאלצו להתנייד על הקרקע רגלית ולהסתייע בעצמת אש מסייעת מוגבלת למדי.

בעיית היעדר מטוסי תובלה בעלי יכולת נשיאה מספקת, לא קיבלה תשובה במהלך התקופה הזאת מאחר ותעשיית התעופה הסובייטית הוכוונה מגבוה להתמקד ביצור מפציצים ארוכי טווח ומטוסי יירוט. לקראת סוף התקופה החלו לגשת לתיכנון מטוסי תובלה מתאימים והראשון שהוחל בייצורו היה האנטונוב An-8 , דבר שארע לא לפני שנת 1956.

העובדה שהכוחות המוטסים הסובייטיים הוגבלו להיות כוחות קלים באופיים הגבילה גם את יישום התורה שפותחה עבור הכוחות המוטסים 20 שנים קודם לכן כחלק מתורת המערכה העמוקה. עד שלא חל שינוי טכנולוגי בתחומי יכולת הנשיאה והתובלה, משימות הכוחות המוטסים הוגבלו ודמו למשימות שבוצעו במהלך מלחמת העולם ה-2. בעיקרון מדובר היה בתפיסת תאי שטח מצומצמים והחזקתם עד לחבירה עם כוחות קרקעיים. המשימות נותרו פאסיביות באופיין מאחר ולאחר הנחיתה, הצנחנים חסרו ניידות וכח אש כבד החיוניים לביצוע התקפות.

עם זאת, לפחות בתיאוריה נותרו הכוחות המוטסים בתקופה המדוברת מרכיב חיוני בתורת המערכה העמוקה: "כח מוצנח המוטס לעומק עורף האוייב חייב להיות בעל יכולות לבצע משימות צבאיות מבלי להסתמך על חבירה עם כוחות קרקעיים. על מנת לבצע זאת, החיילים המרכיבים את הכח חייבים להיות בעלי אותן יכולות שמחזיקים חיילים התוקפים קרקעית: רמה גבוהה של ניידות ובעלי אמל"ח ואמצעים אחרים החיוניים לביצוע משימות צבאיות ארוכות טווח. רק בדרך זו ההצנחה וההנחתה של מספרים גדולים של צנחנים יהיו בעלי משמעות צבאית ויהיה זה מוצדק להשקיע את הכמות האדירה של כוחות ומשאבים שחיוניים להבטחת הנחיתה".

ב. העידן הגרעיני – 1953-1968:
בתקופה השניה שלאחר מלחמת העולם ה-2 ההתפתחות של הכוחות המוטסים הסובייטיים עמדה בסימן הופעת המימד הגרעיני והשפעתו על שדה הקרב. בהתבסס על ההנחה ששררה אז שמלחמה עתידית עשוייה להתחיל בסדרת חילופי מהלומות גרעיניות, הסובייטים שינו את הגישה מהתבססות על ריכוזים גדולים של כוחות משוריינים וממוכנים לכיוון של כוחות יותר קטנים ויותר ניידים (כמובן בקנ"מ רוסי…). עפ"י התפיסה שהתגבשה, כוחות קטנים יהוו מטרה פחות פגיעה במציאות גרעינית והניידות תאפשר ניצול יותר מיטבי ומהיר של האפקטים הנוצרים כתוצאה משימוש בנשק גרעיני. לכן הסובייטים עברו תהליך מואץ של מיכון הכוחות הקרקעיים תוך התאמתם לסביבה גרעינית. פיתוחי האמל"ח שלהם הביאו להופעת דורות חדשים של טנקים דוגמת ה- T-54 T-55 וה- T-62, ארטילריה, מערכי נ"מ נייד קניים ורקטיים, ציוד הנדסי ועוד. בה בעת, התיאורטיקנים הסובייטיים החלו להתאים גם את התפישות המבצעיות של הפעלת כוחות מוטסים לעידן הגרעיני.

גנרל וואסילי פיליפוביץ' מרגלוב (1908-1990). בשנים 1954 - 1959 ו-1961 - 1978 פיקד על הכוחות המוטסים של ברה
גנרל וואסילי פיליפוביץ' מרגלוב (1908-1990). בשנים 1954 – 1959 ו-1961 – 1978 פיקד על הכוחות המוטסים של ברה"מ. במהלך שתי הכהונות הביא לחיזוק ושיפור של היכולות ותורות הלחימה של הכוחות המוטסים ובכך תרם להפיכתם לחוד החנית של הצבא הסובייטי.

אלמנט הניידות המערכתית והאסטרטגית –

עם קבלת ההנחה שמלחמה עתידית צפוי שתיפתח במהלומה גרעינית, הסובייטים הרחיבו גם את תפקידם ומקומם של הכוחות המוטסים בשדה הקרב תוך התאמתם לשינויים שחלו בו. ההנחה היתה שיווצר פער זמנים בין ביצוע המתקפה הגרעינית לבין הזמן בו יוכלו הכוחות הקרקעיים התוקפים להגיע לאיזור המטרה. לשיטתם, כוחות מוטסים יוכלו לצמצם או אף לבטל את פער הזמנים הזה. החדרה מהירה של כוחות מוטסים, מיד לאחר מתקפה גרעינית אמורה היתה לשמש לצורך תפיסת והחזקת יעדים או כדי לתקוף ולהשמיד כוחות אוייב שנותרו לאחר מתקפה גרעינית.

עם שינוי יסודי זה בתפיסת ההפעלה ובמשימות הכוחות המוטסים הסובייטיים, היה עליהם להיות בעלי יכולות מוגברות בתחום של כח אש, ניידות ושרידות – גבוהה בהרבה מאשר היו בעת מלחמת העולם ה-2.

הצורך הנ"ל הביא למאמץ מואץ לפיתוח מערך מטוסי תובלה בינוניים וכבדים: ראשית פותח מטוס האנטונוב An-8 Camp שהיה מצוייד לראשונה בדלת הטענה רחבה בירכתיו. מטוס זה יכול היה לשאת כ-50 חיילים לטווח של 3500 ק"מ.

מטוס תובלה אנטונוב AN-8
מטוס תובלה אנטונוב AN-8

יכולות מערך התובלה המוטס הוגברו עוד יותר עם הכנסת האנטונוב An-12 Cub לשרות ב-1961 והאנטונוב An-22 Cock ב-1965.

האנטונוב An-12 יכול לשאת כ-80 חיילים או יותר מ-20 טון מטען לטווח 5500 ק
מטוס תובלה אנטונוב An-12 המסוגל לשאת כ-80 חיילים או יותר מ-20 טון מטען לטווח של 5500 ק"מ

האנטונוב An-22 תוכנן בראש ובראשונה לשאת מטענים בעלי מימדים גדולים ובמשקל של עד 72.5 טון לטווח 5000 ק"מ, או מטענים קלים יותר לטווחים גדולים בהרבה:

AN-22
מטוס תובלה כבד An-22 Cock מתוצרת משרד התיכנון "אנטונוב"

עמוד השידרה של מערך התובלה העומד לרשות הכוחות המוטסים בברה"מ ורוסיה כיום הוא מטוס האיליושין IL-76 המשמש אותם לביצוע משימות התובלה וההצנחה של עיקר הכוחות.

מטוס איליושין IL-76 מצניח רכב לחימה משוריין מוטס BMD. הוא מסוגל לשאת שני רכבי BMD בבטנו. המיוחד כאן הוא הצנחת צוות ה-BMD כולל הנהג כשהם ישובים בתוך הכלי, רתומים למושבים מיוחדים. הדבר מהווה יתרון גדול מאחר ועם הנחיתה הצוות מנתק את רתמות המצנחים והכלי מוכן לתנועה בתוך דקות. בכך נחסך זמן יקר הכרוך באיתור הלוחמים שהתפזרו בשטח.
מטוס איליושין IL-76 מצניח רכב לחימה מוטס ממשפחת ה- BMD. המטוס מסוגל לשאת שני רכבי BMD בבטנו ובנוסף צנחנים.  המיוחד הוא הצנחת צוות ה-BMD כולל הנהג כשהם ישובים בתוך הכלי, רתומים למושבים מיוחדים. לדבר יתרון גדול מאחר ועם הנחיתה הצוות מנתק את רתמות המצנחים והכלי מוכן לתנועה בתוך דקות. בכך נחסך זמן יקר הכרוך באיתור הלוחמים שהתפזרו בשטח.

לאחר הכנסת מטוסים אלה לשרות, יכלו המתכננים הסובייטים לעבור לשלב הבא ולהתרכז בפיתוח ציוד ואמל"ח הנדרשים על ידי הכוחות המוטסים לטובת היעדים החדשים שיועדו להם. בכתב העת של הצבא האדום "מחשבה צבאית" (Voinaya Misl) משנת 1966 נכתב: "כוחות המרכיבים את הכוחות המוטסים חייבים להחזיק באותן יכולות ואיכויות של כוחות קרקעיים התוקפים מהחזית: רמה גבוהה של ניידות והצטיידות בכל סוגי האמל"ח, הציוד והמשאבים החומריים". חשוב להדגיש כי על פי התפיסה הסובייטית את הכוחות המוטסים ותפקידם, הנחתת כח מוטס מהווה רק את נקודת ההתחלה של המבצע. דברים אלה היוו את הקווים המנחים בפיתוח הדוקטרינה, תורות הלחימה והציוד עבור הכוחות המוטסים.

אלמנט הניידות הטקטית – קרי היכולת של הכח המונחת להתנייד לאחר ההנחתה – היא יכולת חיונית על מנת להוציא אל הפועל מבצעים מוטסים.

הניסיון המוקדם ביותר של הסובייטים להתמודד עם בעיית הניידות הטקטית וכח האש, נעשה עם חשיפתו של תותח הסער ASU-57 ב-1957.כלי זה שפותח על פי צרכי הכוחות המוטסים נושא תותח 57 מ"מ ותא לוחמים פתוח המסוגל לשאת 6 לוחמים. הכלי ניתן לנשיאה על ידי מטוסי התובלה שפותחו באותה עת וניתן להצניחו אל אתר ההצנחה המיועד. תותח זה הפך די מהר ללא רלוונטי בשדה הקרב מאחר והתותח שלו היה קטן מידי כנגד השריון המערבי מולו היה אמור להתמודד. כמו כן, תא הלוחמים הפתוח לא התאים לאפשרות של לחימה בתנאים של שדה קרב גרעיני.

 

תותח סער מוצנח ASU-57
תותח סער מוצנח ASU-57. כלי לחימה יעודי לכוחות המוטסים הסובייטיים בעל תותח אנטי טנקי בקוטר 57 מ"מ. הכלי העניק לראשונה לכוחות המוטסים הסובייטיים יכולות אנטי טנקיות מסויימות וניידות טקטית שלא היו לפני כן.

 

תותחי סער מוצנחים ASU-57 מלווים הסתערות רגלית
תותחי סער מוצנחים ASU-57 מלווים הסתערות רגלית
תותח סער מתנייע ASU-57 במהלך ניתוקו ממשטח ההצנחה שלו.

 

לאור התפחויות במאפייני השריון במערב, הוצג לאחר מספר שנים כלי נוסף שמהווה המשך התפתחותי והוא תותח הסער ASU-85 בעל תותח בקליבר 85 מ"מ, בעל תא סגור שנועד לתת מענה להיעדר יכולתו של התותח הקודם להתמודד עם השריון המערבי שפותח באותן שנים.

תותח סער מוצנח ASU-85 בעת פריקה ממטוס תובלה
תותח סער מוצנח ASU-85 בעת פריקה ממטוס תובלה. זמן קצר לאחר פריסת תותחי ה-ASU-57 התבררה נחיתותם בהשוואה לשריון המערבי עימו הם אמורים היו להתמודד. תותח הסער המוטס ASU-85 בעל תותח אנטי טנקי בקוטר 85 מ"מ, היה ניסיון לתת מענה לבעיה.

 

תותח סער מוטס ASU-85

 

שתי מערכות הנשק הללו אורגנו בראשית שנות ה-60 במסגרות של גדודי תותחי סער כאשר לכל אוגדה מוטסת, צוות גדוד תותחי סער אחד. על מנת להקנות ליחידות הכוחות המוטסים כח אש נוסף ויכולת מסויימת להתמודד עם איומים אויריים הוצמדו להן צוותים של משגרי רקטות רב קניים נגררים RPU-14 וכן תותחי נ"מ דו-קניים ZU-23 שבהמשך הותקנו על נגמ"שי BTRD.

 משגר נגרר לרקטות RPU-14
משגר נגרר לרקטות RPU-14
תותח נ
תותח נ"מ דו-קני ZU-23

ג. התקופה השלישית 1968-1988:
נפילתו של ניקיטה כרושצ'וב ב-1964 הביאה לחשיבה מחדש בתפישת "האופציה היחידה" של האסטרטגיה הגרעינית הסובייטית ובעקבותיה לאימוץ גישה חדשה ומתונה יותר הרואה במלחמה קונבנציונאלית ללא שימוש בנשק גרעיני, דבר שאין להוציא מכלל אפשרות. החל מראשית שנות ה-70 הסובייטים הכינו עצמם לאפשרות של פרוץ מלחמה קונבנציונאלית עם אפשרות להסלמה למלחמה גרעינית גרעינית בהיקף מלא. דבר זה היה גירסא סובייטית לתיאוריית "התגובה הגמישה" האמריקאית. למעבר ממבצעים תחת סביבה גרעינית לכאלה שהם קונבנציונאליים במהותם, היו השלכות משמעותיות עבור הכוחות המוטסים הסובייטיים. פגיעה במשאבים הגרעיניים של האויב המשיכה להיות מטרה עליונה עבורם, אולם הסובייטים האמינו שללא שימוש בנשק גרעיני לדיכוי מערכי הנ"מ של האויב ולפגיעה בתנועת כוחות העתודה שלו, מבצעים מוטסים באיזורים מוגנים של האויב יהיו בלתי מציאותיים.

עם השינוי באסטרטגיה הסובייטית לכיוון של מלחמה קונבנציונאלית ברת אפשרות, הסובייטים קבעו שהכוחות הקוננבציונאליים שהפכו קלים יותר כדי לנצל במהירות מתקפות גרעיניות, חייבים להיות מחוזקים. כתוצאה מכך פותחו דורות חדשים של אמל"ח קונבציונאלי עבור כוחות הקרקע – טנקים,ארטילריה, רקטות ולראשונה רכב לחימה משוריין לחי"ר אמיתי – BMP-1.
סביבת הלחימה הקונבציונאלית העלתה גורם חדש שהיה צורך לתת לו מענה – הצורך ביצירת עומק מערכתי. כוחות מוטסים עשויים היו להעניק את היכולת ליצירת עומק מערכתי באמצעות התקפות עמוקות, באמצעות יצירתן של עוצבות קדומניות ו"קבוצות התימרון המערכתי" החדשות (OMG).
מבצעים מוטסים בעלי חשיבות מערכתית או אסטרטגית היו יכולים משלב זה, להיות ברי ביצוע בזירת הפעולות. בעיני התיאורטיקנים, הרחבת המשימות של הכוחות המוטסים הביאה לשימת דגש מופחת על חבירה מהירה עם כוחות קרקעיים ידידותיים ובכך הועלה הסיכון לשרידות הכוחות המוטסים. היה ברור שכדי להשיג את היעדים והמשימות המורחבות שלהם, יש צורך להקנות לכוחות המוטסיםמידה רבה  יותר של אוטרקיות באמצעות כח אש, מיגון וניידות מוגברים.

על בסיס ההנחות הללו, הנחתת כוחות מוצנחים ומוטסים, תהיינה צריכות להתבצע באיזורים הפחות מוגנים של האוייב תוך מעבר מהיר למתקפה עליו. ללא מיכון מלא של הכוחות המוטסים, טקטיקות כאלה לא היו יכולות להיות ישימות. בנוסף, מערכים סטטיים גדולים של הכוחות שהוצנחו יהוו מטרות מפתות למתקפות גרעיניות של האויב.

משפחת ה-BMD:
על מנת לשרוד במציאות כזאת, היה על הכוחות המוטסים בהגיעם אל הקרקע להשאר מפוזרים וניידים, כשהם מיועדים להתרכז רק בעת ביצוע ההסתערות – עובדה שחיזקה את חיוניות מיכון כלל הכוחות. כמו כן, היה צורך להקנות יכולת לתת מענה ולהגיב להתקפות נגד משוריינות של האויב, ולכן הצורך בהקניית יכולת נ"ט חזקה ולניידות מתאימה. גורמים אלה עמדו לנגד עיני מעצבי ומתכנני כלי הרכב המשוריין הראשון לשימוש חי"ר שניתן להצניחו Boevaya Mashinya Desantnaya – BMD-1 הקונספט שעמד מאחורי פיתוח כלי זה היה יכולת נשיאת 6 לוחמים נוסף לשני אנשי צוות, תותח 73 מ"מ חלק קדח, משגר טילי נ"ט AT-3 "מאליוטקה" ("סאגר"),יכולת אמפיבית לצליחת מכשולי מים, מיגון אב"כ ועוד. כלי זה הינו רכב לחימה מוטס, שלראשונה פותח במיוחד עבור הכוחות המוטסים על פי מפרט ספציפי.

 

 רכב לחימה משוריין מוטס BMD-1
רכב לחימה משוריין מוטס BMD-1. נושא שני אנשי צוות + 6 לוחמים.
נגמ
נושא גייסות מוטס ללא צריח Bronye TRanspotrer Desantnoye – BTRD

Bronye TRanspotrer Desantnoye – BTRD

 

BTRD נושא תותח נ
נושא גייסות מוטס BTRD נושא תותח נ"מ דו-קני ZU-23
תותח מוצנח 120 מ
תותח מוצנח 120 מ"מ הוביצר/כינון ישיר SO-120 2S9 Nona. יתרונו של תותח זה ביכולתו להעניק לכוחות המוצנחים כח אש הן בכינון עקיף כתותח הוביצר סטנדרטי והן בכינון ישיר כנגד מטרות קשות, כשהוא מסוגל להתמודד מול שריון של האויב.
הכלי שהיווה המשך ישיר הינו BMD-2 בעל תותח מהיר ירי 30 מ
הכלי שהיווה המשך ישיר הינו BMD-2 בעל תותח מהיר ירי 30 מ"מ ונושא טילי נ"ט AT-4/AT-5

הדור השלישי במשפחה, BMD-3, היווה קפיצת מדרגה משמעותית. כלי זה תוכנן ונבנה עם דגש על כוח אש מוגבר ויכולת אמפיבית משופרת, ובנוסף הוגדר במיוחד להצנחה כשאנשי הצוות (3) והלוחמים (7) יכולים להימצא בתוך הכלי בעת ההצנחה. עם התקרבות משטח הנשיאה אליו מרותק הכלי אל הקרקע, מופעלות רקטות האטה רבות עצמה שמאיטות את מהירות המגע עם הקרקע ומשככות את הזעזוע. למרות שחימושו הבסיסי זהה לזה של ה-BMD-2 , תוכנן עבורו צריח חליפי משופר ("Kliver") למפעיל בודד המכיל טיל נ"ט מתקדם "קורנט" ותותח 30 מ"מ מיוצב.

BMD3
BMD-3 רתום למשטח הצנחה כשמערכת המתלים (מזקו"מ) מונמכת, אליו רתומים מערכי המצנחים. הצוות מוצנח כשהוא ישוב בתוכו. עם ההגעה לקרקע הצוות מנתק במהירות את רתמות המצנחים ואת הריתוקים למשטח ההצנחה, המזקו"מ מוגבה והכלי מוכן תוך דקות לתנועה.
BMD33
BMD-3 מוכן להטענה על מטוס תובלה. על הקרקע מלפנים מונח מצנח האטה שנועד לשלוף אותו ממטוס התובלה במהלך תהליך ההצנחה.
הצנחת BMD-3 תוך שימוש בכריות אויר לשיכוך ובלימה:
הצנחת BMD-3 תוך שימוש בכריות אויר לשיכוך ובלימה
שימוש במנגנון האטה רקטי PRSM לבלימה לפני הנגיעה בקרקע
תהליך ההצנחה של רכב קרבי משוריין תוך שימוש במנגנון האטה רקטי PRSM לבלימה לפני הנגיעה בקרקע. בארבע פינות משטח ההצנחה אליו מרותק כלי הרכב, מותקנים ארבעה מוטות הבולטים מספר מטרים כלפי מטה. בעת התקרבות משטח הצצנחה לקרקע הם פוגשים בה ראשונים ומפעילים את רקטת הבלימה שמרככת את עוצמת הפגיעה בקרקע, כל זאת כשבכלי הרכב יושבים אנשי צוותו…

אחרית – עם התפרקות ברה"מ עמדו לרשותה 7 אוגדות מוטסות מבצעיות בעלות יכולת ממוכנת מלאה. עוצבות אלה היו בעלות יכולת פעולה בטווחים של אלפי קילומטרים ובקנה מידה גלובלי, כשהן מהוות את משענת המפלגה הקומוניסטית והמשטר בעת משברים. כיום, לאחר כל הצימצומים שעברו על הצבא הרוסי, עומדים לרשות הפדרציה הרוסית 5 דיוויזיות מוטסות המהוות כח עילית להתערבות מהירה באיזורי סכסוך. למעשה, מעולם לא נעשה שימוש ביכולות המוטסות הנ"ל ובכל העימותים בהם כן נעשה שימוש בכוחות המוטסים הם תיפקדו ככוחות סער מוסקים, כך היה למשל באפגניסטאן וכך גם בעימות בצ'צ'ניה ולאחרונה בפלישה הגלויה למחצה למזרחה של אוקראינה בה פעלו קרקעית ככוחות חיל רגלים מעולים.

קריאה נוספת מומלצת:
Zaloga, Steven J., Inside the Blue Berets a Combat History of Soviet and Russian Airborne Forces, 1930-1995, Novato CA, Presidio. 1995.

Glantz, David, The History of Soviet Airborne Forces, F. Cass, 1994.

נווה, שמעון, "מרכיבים חדשניים בתמרון – תפיסה אופרטיבית מהפכנית סובייטית", חלק א', מערכות, מס' 324, עע' .20-29

נווה, שמעון, "מרכיבים חדשניים בתמרון – תפיסה אופרטיבית מהפכנית סובייטית", חלק ב', מערכות, מס' 326, עע' 12-23.

(פורסם לראשונה בפורום צבא ובטחון באתר "פרש" תחת כינוי המחבר G_Zhukov)

'או שאני משוגע או שכולם משוגעים!' – ראש המדור המדיני המצרי באמ"ן במלחמת יום הכיפורים מדבר

וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם. וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה. אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה וְהוּא נִזְהָר נַפְשׁוֹ מִלֵּט. וְהַצֹּפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ נִלְקָח וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ. וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי. – יחזקאל ל"ג, ג'-ז'.

ראיון עם אלברט סודאי, לשעבר ראש מדור מדיני, ענף מצרים, אמ"ן/מחקר, 6.10.1973

מועד הראיון: 26/5/2014

מראיין: צפריר עפרוני

'אלברט חושב כמו ערבוש'. דברים אלה מיוחסים לסא"ל יונה בנדמן, רע"ן מצרים במחלקת המחקר של אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים. משפט זה משקף את ההתייחסות המזלזלת שרווחה כלפי אלברט סודאי שהיה אחראי על ההערכה המדינית את מצרים במחלקת המחקר של אגף המודיעין של צה"ל בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. סודאי, אז אזרח עובד צה"ל בן 42, התריע במשך תקופה ארוכה כי קביעת אמ"ן שהסבירות שמצרים תפתח במלחמה נמוכה, הינה מוטעית מיסודה. כל ניסיונותיו לערער על התפיסה ששלטה באמ"ן, נתקלו בזלזול והתעלמות, עד כדי הדרתו מדיונים חשובים שקדמו למלחמה תוך שהוא מכונה 'אלארמיסט' ו'פאניקיסט'. התוצאה ידועה וסודאי, כיום כבן 83, נושא עימו מאז כאב רב ותחושת כישלון צורבת על כי לא הצליח לנער את המערכת.
מבזק החדשות של קול ישראל המודיע על פתיחת מלחמת יום הכיפורים 06.10.1973

מלחמת יום הכיפורים, מהקשות שידעה מדינת ישראל, נחתה בהפתעה כמעט מוחלטת על הציבור הרחב ועל חלק ניכר מצמרת הנהגת המדינה דאז. אולם סודאי, מהבודדים בגוף שאמור היה לספק את ההתרעה על המתקפה הקרבה, הבין משלב מוקדם יחסית שמדינת ישראל ניצבת בפני מתקפה משולבת של צבאות מצרים וסוריה. בעקבות ניתוח שערך והבנה מחודשת של מניעי נשיא מצרים דאז, אנואר א-סאדאת, תהליך שארך חודשים ארוכים, התגבשה אצל סודאי ההכרה שסאדאת מכין את צבאו בשיטתיות ליציאה למלחמה נגד ישראל, תוך התאמת תכניות המלחמה ליכולות הצבא המצרי. ההבנה וההכרה שהמלחמה הינה בלתי נמנעת, הביאה את סודאי להתעקש לנסות לשכנע את מפקדיו לשנות את קביעתם שהסבירות לפרוץ מלחמה נמוכה, ניסיון שהביא אותו למסלול התנגשות עימם שכאמור נכשל .

צילום: צפריר עפרוני
אלברט סודאי, בביתו באור יהודה, מאי 2014  צילום: צפריר עפרוני

41 שנים לאחר שוך הקרבות, אני פוסע בלב שכונה שקטה באור יהודה בה מתגורר סודאי. דממת הבניין המשותף בו הוא גר, על גינותיו המטופחות, המדשאות הגזומות בקפידה והניקיון המבהיק, הכמעט אנטיספטי, מהווים ניגוד חד לדרמה שסודאי עמד במרכזה. עם צאתי מפתח המעלית בקומה בה הוא מתגורר, אני מבחין בסודאי שמקבל אותי בפתח דירתו. לחיצת ידו רפה ורכה. למרות שבשיחה מקדימה כבר אמר לי כי הוא לא מרגיש בטוב והיו לו בדיקות רפואיות לעבור, עדיין, הופתעתי לראות את דמותו השחה. כדי להמחיש את מצבו, הצביע על ההליכון שעמד בפינת החדר ואמר שהוא נעזר בו לאחרונה. ובכל זאת, למרות החולשה הגופנית, מצאתי אדם חד וצלול שהאמת שלו לגבי ההתרחשויות לפני אותה מלחמה ברורה. מצאתי גם שיש לו דברים קשים ונכוחים על ההתנהלות המדינית של ישראל כיום. סודאי שעד כה מיעט להתראיין ולדבר לציבור הרחב אודות התנהלות המודיעין ערב מלחמת יום הכיפורים, טוען שיש לא מעט אי דיוקים והטעיות בדברים שנאמרו והתפרסמו, חלקם, מתוך כוונת מכוון להטות את הנרטיב של המלחמה.

שריון מצרי חוצה את תעלת סואץ לעבר הגדה שבשליטה ישראלית

אלברט סודאי נולד ב-1931 בבגדד למשפחה יהודית מבוססת. אביו היה בעליה של חברת הובלות ומסחר, לה היו משרדים ברחבי כל המזרח התיכון במקומות כמו דמשק, ביירות, חיפה וטהרן. אלברט, ושמונת אחיו ואחיותיו זכו לחינוך טוב בהשוואה למקובל בקהילה היהודית בעירק. סודאי: "את התיכון העירקי לא השלמתי [עקב חברותו במחתרת היהודית – צ.ע.]. אנחנו למדנו בביה"ס היהודי "שמאש" שנחשב הכי משובח שהיה. ביה"ס הזה הוציא תמיד את הראשון והשני במדינה בציונים. אנחנו למדנו כל השנים בשפה האנגלית ועשינו בגרות באנגלית (London Matriculations). בעקבות מלחמת השחרור, הממשלה העירקית שהפכה קיצונית, חייבה את ביה"ס ללמד את כל המקצועות ההומניים בערבית. אבל את הריאליים למדנו כל הזמן באנגלית". לדבריו, חינוך והשכלה היו ערך בסיסי חשוב מאין כמותו במשפחתו וסודאי מעיד שכל אחיו ואחיותיו רכשו השכלה אקדמית או לפחות על תיכונית.

עקב חברותו במחתרת היהודית ציונית בעירק, סודאי נאלץ לעלות בשנת 1949 לארץ בעליה בלתי ליגאלית. לאחר שהייה קצרה באירן, הגיע לארץ בפברואר 1950 למעברת כורדני שבמפרץ חיפה, שם שהתה משפחתו. ב-1951 סודאי התגייס לצה"ל לשרות צבאי סדיר בחיל הים. לאחר שיחרורו, ובניגוד להמלצת אחיו שיפנה ללימודי הנדסה בטכניון, פנה סודאי דוקא ללימודי מזרחנות, מהלך שיקבע את המשך דרכו ועתידו. 'אני, מטבעי יש לי נטיות הומניות' סודאי מעיד על עצמו כסיבה לאי קבלת המלצת אחיו ולאופי הבחירה שלו, תוך שהוא מתגאה גם בשירים שכתב למגירה.

כח מצרי עוסק בפתיחת פירצה בסוללת העפר בצד הישראלי של התעלה, באמצעות משאבות וזרנוקי מים חזקים. הפרצות הללו שימשו להעברת שריון מצרי לצד הישראלי לאחר שחצו את התעלה על גשרים צפים שהוקמו עליה. בשנים שלפני פרוץ המלחמה המצרים רכשו בגרמניה משאבות מים חזקות לצורך ההתמודדות עם סוללת העפר שצה"ל הערים לאורך גדת התעלה. כששאלו בגרמניה לשם מה הרוכשים צריכים את המשאבות, התשובה שניתנה היתה: "לצורך כיבוי שרפות בקומות העליונות של גורדי שחקים בקהיר".

בהמלצת חבר, סודאי הגיש מועמדות והתקבל ב-1956 למחלקת המחקר באגף המודיעין של צה"ל. ב-1958 החל לעבוד במדור מצרים (לימים ענף 6), אותו ליווה לסירוגין לאורך תקופת עבודתו במחלקת המחקר, עד לאחר מלחמת יום הכיפורים. כאן ראוי לציין שמחלקת המחקר של אמ"ן היתה ועודנה (לאחר מלחמת יום הכיפורים גדלה לכדי חטיבה באגף המודיעין) הגוף האחראי על לימוד וניתוח המידע המודיעיני המתקבל מממקורות שונים של כלל גופי קהילת המודיעין במדינת ישראל. על בסיס ניתוח החומר שמתקבל, מחלקת המחקר הופקדה על גיבוש הערכות מודיעין שונות עבור הקברניטים ומקבלי ההחלטות הצבאיים והאזרחיים ובכלל זה הופקדה על הכנת מסמך ההערכה המודיעינית החשוב ביותר, הערכת המודיעין הלאומית. כמו כן, היתה ועודנה הגוף האחראי על יסוד הערכותיה, למתן ההתרעה על האפשרות של פרוץ מלחמה.

גמאל עבדל נאצר משקיף לעבר גדת תעלת סואץ שבשליטת ישראל

1970, גמאל עבדל נאצר נפטר וסאדאת מחליף אותו – 'אתה יודע אלברט, יש לך מין אמפתיה לצד השני':

העיסוק בניתוח וגיבושה של הערכה מודיעינית אודות היריב, מצריך את העוסקים בכך להיות בעלי יכולת להבין בין השאר, תהליכים ושינויים העוברים על היריב. יכולת זו קשה שבעתיים כאשר מתקיים שוני לשוני ותרבותי בסיסי בין המעריך והמוערך. לטענת סודאי, הדבר מצריך את המעריכים המודיעיניים, להיות בעלי יכולת להתנתק ולצאת מעורם על מנת שיוכלו להבין את הצד השני. לדבריו, יכולת זו חסרה מאד במחלקת המחקר של אמ"ן בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. סודאי: אחרי שעזבתי את אמ"ן [אחרי המלחמה – צ.ע.], האחראי עלי בגוף אליו התקבלתי אמר לי באחת ההזדמנויות: 'אתה יודע אלברט, יש לך מין אמפתיה לצד השני', ואני חייב לומר שזה מאד נכון. תמיד כשעסקתי בהערכת הצד השני, ניסיתי להיכנס לנעליו ולחשוב מה אני הייתי עושה במקומו אילו הייתי במצבו.

גמאל עבדל נאצר וסגנו אנואר א-סאדאת צילום: AP

כך היה כאשר, מי שהיה לימים פרופסור, המזרחן ד"ר שמעון שמיר הוזמן על ידי ענף מצרים באמ"ן/מחקר לכתוב הערכה חיצונית על אנואר א-סאדאת עת החליף את נשיא מצרים גמאל עבדל נאצר, לאחר פטירתו ב-1970. לצורך כך, שמיר קיבל לידיו חומרים מודיעניים שהצטברו על סאדאת באמ"ן, מהם הצטיירה דמותו של סאדאת כאדם אפור, נעדר כריזמה וחלש. כאן סודאי יוצא להגנתו של שמיר. סודאי: אני כלל לא בא בטענות לשמיר. זה מה שהצטייר מהחומר שהיה ברשותנו באותה עת אודות סאדאת. צריך להבין שבאותה עת גם במצרים לא התיחסו לסאדאת ברצינות. ידענו למשל, על בדיחות שהתרוצצו אז במצרים, גם בתוך חוגי השלטון, שמאד זילזלו בסאדאת. כך למשל, מה היה הכתם במצח שלו? אמרו שזה כי נאצר נהג לתת לו מכות במצח וקרא לו 'חמאר, חמאר' (חמור). וזו רק דוגמה אחת.

מוחמד אנואר א-סאדאת בשיחה בכפרו מית אבו אל-כום

אולם, ככל שחלף הזמן, דעתו של סודאי על סאדאת הלכה והשתנתה לחלוטין, זאת משהחל לתת דעתו גם להיבטים נוספים לאלה שעלו מדוחות המודיעין. מהחומרים הללו השתמע שאין בכוונת סאדאת לוותר על השבת חצי האי סיני לריבונות מצרים, גם אם פירוש הדבר יציאה למלחמה. לצורך כך היה על סודאי לצאת מעורו ולנסות להבין את נבכי נפשו של סאדאת. סודאי: תראה, אנואר א-סאדאת ביסודו היה פלאח והיו לו את התכונות של פלאח. אני: חשובה לו האדמה? סודאי: בדיוק כך! ק-ד-ו-ש-ת ה-א-ד-מ-ה! סודאי נדרך ורוכן לעברי כשהוא מתאר מה סייע לו להגיע למסקנה הזאת: 'אני, נהגתי בין השאר לקרוא בעיתונים המצריים שהגיעו אלינו, גם את הדברים ה"שוליים" והלא חשובים לכאורה כמו סיפורים ושירים, ענייני חברה, וגם ידיעות פשע. והנה במקרה, צדה את עיני ידיעה קטנה על ארוע באיזה כפר בדרום מצרים. 16 הרוגים! ועל מה?! שמה, לכל פלאח היו כמה פדאנים של אדמה (פדאן – יחידת שטח של כ-4 דונם). ולכל פלאח כמה נשים. ולכל אשה, כמה וכמה ילדים. אז כל פלאח עם כמה פדאנים עלובים של אדמה, היו לו 20, 30 ילדים ואפילו יותר, מכמה נשים. ואחרי מותו צריך להתחלק באדמה. אז, בגלל הכמה פדאנים ואני לא יודע כמה עשרות ילדים, 16 אנשים נהרגו! ועל מה ולמה? ע-ל ה-א-ד-מ-ה! וסאדאת, שאהב להציג עצמו בגאווה כפלאח, אמר זאת מפורשות כשהתראיין לטלוויזיה האמריקאית: 'אדמת מצרים קדושה!' והוסיף 'אני לא אוותר על אינץ' אחד של אדמה!'. כאן על פי עדותו, חל השינוי בתפיסה של סודאי את אנואר א-סאדאת, שנתפס באותה עת בעיני רבים בישראל, כדמות חיוורת וכתחליף זמני לגמאל עבדל נאצר עד אשר תגיע דמות אחרת, עם עוצמה, שתתפוס את השלטון.

ראש המשלה גולדה מאיר בביקור בתעלת סואץ מלווה על ידי הרמטכ"ל חיים בר-לב ואלוף פיקוד הדרום אריאל שרון

1970-71, שליחות יארינג מול "מוטב שארם א-שייח בלי שלום, משלום בלי שארם א-שייח":

במהלך השיחה עימו, מדברי סודאי עולה כי הוא רואה בראש הממשלה גולדה מאיר שהחליפה את לוי אשכול אחרי פטירתו ב-1969 ובשר הבטחון משה דיין, כאחראיים המרכזיים לדחיקת סאדאת לפינה בכך שהעמידו תנאים והתניות בלתי אפשריים מבחינת סאדאת למהלכי תיווך ולהצעות פישור שהועלו. גישה זו העלתה, לתפיסת סודאי, את מצרים על הנתיב של יציאה למלחמה. סודאי: חשוב לזכור כי ב-1971 נשלח [למזה"ת לאחר כניסת הפסקת האש בתעלה לתוקף – צ.ע.] בתמיכת ארה"ב, שליח האו"מ גונאר יארינג, כדי לשכנע את גולדה להגיע להסכמים חלקיים, במסגרתם ישראל תחזיר את סיני. ומה היתה התשובה שלה? 'אנחנו מוכנים לסגת' היא אמרה. ואז היא הוסיפה דבר, שהיא, כמי שהיתה בעברה שרת חוץ, היתה צריכה להבין שהוא מוטעה: 'אבל לא נחזור לגבול הבינלאומי'. ההתניה הזו הגיעה כמובן לסאדאת. סודאי מתאר גם את התבטאויותיו הפומביות של משה דיין דוגמת 'מוטב שארם א-שייח בלי שלום, משלום בלי שארם א-שייח' ככאלה שהיתה להם תרומה מכרעת לתחושת סאדאת שאין לו דרך אחרת להתניע את התהליך המדיני מלבד פניה למהלך צבאי, או כפי שזה כונה: 'שבירת הקיפאון המדיני'.

מטוס קרב-הפצצה מתוצרת סובייטית מדגם MIG-23.

על פי סודאי, סאדאת ניסה ולא השיג הסכמה סובייטית לספק למצרים מטוסי תקיפה ארוכי טווח מדגם מיג 23. מטוסים אלה אמורים היו לאזן את מטוסי הפאנטום האמריקאיים שנקלטו באותה עת בחיל האויר הישראלי ואמורים היו להוות זרוע ארוכת טווח שתוכל לתקוף בסיסים ישראליים מרוחקים ולאיים על ישראל גופא. מבחינת התפיסה והתיכנון המצריים, היכולת לאיים אוירית על ישראל ולפעול בעומק שטחה, היתה תנאי מוקדם למהלך יבשתי כולל לכיבוש כל סיני. בתגובה לסירוב הסובייטי, סאדאת החליט ב-1972 לנקוט צעד דרסטי במסגרתו סולקו ממצרים היועצים הצבאיים הסובייטים שהיו מוצבים על אדמתה ולשנות את האוריינטציה המצרית לכיוונה של ארה"ב. אולם לפני סילוק היועצים, סאדאת הצליח לקבל מברה"מ סוללות טילי קרקע-אויר מתקדמות SA-3 ו-SA-6 שכיסו רצועה של כ-15 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ. סוללות הנ"מ הללו היו בעלות ניידות גבוהה (במיוחד ה-SA-6), דבר שהקשה מאד על יכולת חיל האויר הישראלי לזהות ולתקוף אותן. קדם לכך, בליל כניסת הפסקת האש לתוקף ב-1970, מהלך של הזזת סוללות הנ"מ המצריות שהתבססו בעיקר על טילים סובייטים מדגם SA-2 וקידומן לקירבת תעלת סואץ, צעד שהיווה הפרה מפורשת שלה. בעקבות מהלך זה נוצר מצב בו כל הצד המזרחי של התעלה כוסה ע"י סוללות הטילים המצריות. תוצאת צעדים אלה, עם פרוץ המלחמה נפגע קשות חופש הפעולה של חיל האויר לאורך תעלת סואץ כתוצאה מקשיים באיתור מיקום סוללות הנ"מ שהחליפו את מיקומן באופן תדיר. בעקבות מהלכים אלה, הצבא המצרי נהנה ממרחב חופשי מאיום אוירי ישראלי בעת צליחת תעלת סואץ ובכך הוקל עליו לבצע מהלך מוגבל ממזרחה. זה היה למעשה השינוי המרכזי בתפיסה המצרית של אופן ביצוע המהלך המלחמתי, שינוי אותו המחקר באמ"ן לא הפנים את משמעותו.

חלק מסוללת טילי נ"מ נייחת מתוצרת סובייטית מדגם SA-3 Goa. למצרים היו גם סוללות SA-3 ניידות.
משגרים ניידים של טילי נ"מ מתוצרת סובייטית מדגם SA-6 Gainful

1972, ארה'לה עוזב את אמ"ן וזעירא מגיע – השלטת המושג "דעת המחקר":
'חוקר המודיעין חייב להיות אחוז בחרדה, "חרדה קדושה"… …איבדנו מן החרדה הזאת בעקבות מלחמת ששת הימים; בטחון עצמי שחצני, יוהרה, קנו את מקומם. אלמלא כן, אפשר שמלחמת יום הכיפורים היתה נחסכת מאתנו'. דברים שכתב יצחק אורון, מי שעמד בראש המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) של משרד החוץ ובראש חטיבת המחקר במוסד.

אלוף אהרון (אהרל'ה) יריב ראש אמ
אלוף אהרון יריב, ראש אמ"ן בשנים 1964-1972 מקור: אתר מל"מ

בתקופת האלוף אהרון (אהר'לה) יריב, שכיהן כראש אמ"ן דומיננטי במשך 8 שנים עד שנת 1972, חוזקו מערכי האיסוף, שופרו עבודת ההערכה במחלקת המחקר ומנגנון הדיווח והפצת המידע בין גופי המודיעין. סודאי מעיד שאהרון יריב, ארה'לה בפיו, היה מאד פתוח לשמוע מגוון של דיעות ונהג לקיים דיונים בהם ניתנה האפשרות להתבטא בחופשיות גם בניגוד לדעה הרווחת. סודאי מוסיף עוד כי יריב התיחס לניתוחיו ברצינות רבה ועשה לו מנהג לרדת מדי פעם במיוחד מלשכתו למשרדו של סודאי ולהאזין לו שם בצורה לא פורמלית.

עם הגיעו של אלי זעירא, מחליפו של יריב כראש אמ"ן, חל שינוי קיצוני באופן ההתיחסות למגוון הדיעות במחקר ובכלל זה גם לניתוחיו ודיעותיו של סודאי. לדברי סודאי, סביב זעירא התגבשה קבוצה מצומצמת של אנשים במחלקת המחקר שכללה בין השאר את עוזרו למחקר וראש המחלקה תא"ל אריה שלו, עוזרו של שלו להערכה אל"מ גדעון גרא, ראש ענף מצרים (ענף 6) סא"ל יונה בנדמן ועוד כמה דמויות. קבוצה זו התאפיינה בהשלטת דעתה באופן בלתי מתפשר וכתוצאה מכך דעות אחרות ומנוגדות לה דוכאו ולא קיבלו ביטוי מספק בדיונים, אם בכלל. במסמכי ההערכה שהופצו מטעם מחלקת המחקר, הדבר בא לידי ביטוי במושג "דעת המחקר", כותרת תחתיה לא ניתן ביטוי לניתוחים ודיעות מנוגדות ששררו אז במחלקה.

"אלברט חושב כמו ערבוש"

ראש אגף המודיעין בצה
אלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן 1973 צילום: דו"צ

התקופה שלאחר מלחמת 6 הימים התאפיינה בבטחון עצמי מופרז ובזילזול כללי בצבאות ערב. סודאי מעיד בשיחה עימו גם על יחס כללי מזלזל, במיוחד מצד יונה בנדמן (יוצא יחידה 101), שהתפתח כלפיו ככל שסודאי התמיד בעמדתו שפני מצרים למלחמה, זילזול שהתבטא באופנים שונים. סודאי מספר למשל, ששנים אחרי המלחמה שמע מקצינה ששירתה תחתיו במדור המדיני כיצד בנדמן התבטא כלפיו שלא בפניו בזלזול: סודאי: אני הערכתי את בנדמן כאדם וכאינטלקטואל. הוא היה איש תרבות שאהב כמוני למשל מוסיקה קלאסית. אבל, מסתבר שהיתה לו ראיה עדתית מעוותת. אחת הקצינות שהיתה כפופה לי, שפגשתי אותה לפני מספר שנים כאשר ביקרתי את מצבת אישתי באתר ההנצחה של קהילת המודיעין, סיפרה לי כיצד בנדמן התבטא כלפי באחת ההזדמנויות לפני קצינים ובנוכחותה, ש'אלברט חושב כמו ערבוש'. מה פירושו?! אני: מה, "פנטזיות מזרחיות"? סודאי: לא, לא. חוץ מזה שזה מעליב, זה ביטוי מובהק לזלזול האופייני שרווח אז כלפי הערבים: 'פחדנים' ודברים כאלה. משתמע מכך שאלברט גם כן פחדן ולכן אני פאניקיסט ואלארמיסט. הכל מתחבר ביחד.

פורום ראשי מחלקת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל. מקור: הצופה שנרדם – הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה / אורי בר יוסף

אפריל-מאי 1973, כוננות "כחול-לבן" – 'אתה יודע כמה עולה לגייס מילואים?':

sadat3
הנשיא אנואר א-סאדאת והמטכ"ל המצרי בדיוני תכניות המלחמה. משמאלו שר המלחמה אחמד איסמעיל עלי וסגן הרמטכ"ל מוחמד עבדל ע'ני אל-גמאסי

במהלך הראיון עימו, סודאי טוען כי טיב ואופי היחסים הקרובים בין ראש אמ"ן הנכנס אלי זעירא, שראה עצמו מועמד טבעי לרמטכ"לות לאחר סיום תפקידו של הרמטכ"ל אלעזר, לבין שר הבטחון משה דיין, הינם גורם חשוב מאד ליכולת להבין את התנהלות זעירא לפני המלחמה. במקביל לכך ובמידת חשיבות לא פחותה, חשוב מאד להבין גם את רמת השפעתו העמוקה ויכולת השכנוע הרבה של יונה בנדמן על אלי זעירא. על פי סודאי לדמויותיהם של זעירא ובנדמן יש תפקיד מפתח להבנת הסיטואציה. סודאי: ראש אמ"ן זעירא, מאד אהב לשמוע את יונה בנדמן. לבנדמן היה קול בס ויכולת שכנוע רבה. הוא היה איטנלקטואל שאהב מוסיקה קלאסית, והיתה לו השפעה על זעירא. מצד שני, לאלי זעירא היתה קירבה רבה לדרג הפוליטי, במיוחד למשה דיין, שבנדמן בעברו היה ראש לישכתו. וזעירא, אחרי תפקיד ראש אמ"ן, ראה עצמו מועמד לרמטכ"ל . לכן, כאשר העליתי את הסוגיה ושאלתי בדיונים 'למה לא מגייסים מילואים?' הוא ענה אותם דברים שדיין אמר: 'אתה יודע כמה עולה לגייס מילואים?' אני: כך גם נאמר באפריל-מאי 73, במהלך כוננות "כחול-לבן". סודאי: ואני אומר לך, באפריל-מאי גייסנו [מילואים – צ.ע.] והמצרים עקבו אחרינו איך אנחנו עושים את זה. מאד יתכן שאם לא היינו מגייסים מילואים, המלחמה היתה פורצת אז. לא ניתן להוכיח אחרת! אני הייתי מהדוחפים לגייס מילואים באפריל-מאי, זה נכון! ואולי לכן הם היו נגדי. גם יונה בנדמן אמר לי: 'אתה יודע כמה עולה לגייס מילואים?' וכאן סודאי נחרץ בדבריו ואומר: 'זה לא מתפקידו של המודיעין לקבוע בענייני עלויות. זה תפקיד הדרג המדיני'.

– יום רביעי, 3 באוקטובר – שיחת מסדרון, 'הכנת כבר את דרג ב'?'

התקופה שקדמה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים ובמיוחד בשבוע שקדם לה, התאפיינו בדיונים מרובים באמ"ן שהתמקדו בין השאר בשאלת כוונותיו של נשיא מצרים סאדאת. דיונים אלה והמחלוקת שנסובה סביב הסוגיה האם פני מצרים למלחמה, התקיימו במחלקת המחקר ובצמרת אמ"ן, כאשר לרבים מחוצה להם, לא היתה כל ידיעה וכל מושג על עוצמת הויכוח ועצם קיומו. סודאי: כשחזרתי בסביבות שנת 1971 לאמ"ן אחרי שהייתי מושאל לגוף אחר, מינו אותי מינוי זמני כקצין מטה לענייני המזרח התיכון בדובר צה"ל. דובר צה"ל היה שייך אז למודיעין, ואני פגשתי את אחד החברים שלי מדובר צה"ל ביום הרביעי הזה שלפני המלחמה. שאלתי אותו 'הכנת כבר את דרג ב' (מילואים)?' החבר התפלא ושאל אותי 'למה?' ואני עניתי לו 'תהיה מלחמה'. רק אחרי המלחמה סיפר לי אותו חבר שהוא הלך וסיפר לדובר צה"ל את מה שאמרתי. למשמע הדברים דובר צה"ל הרים טלפון לראש אמ"ן, אלי זעירא וזעירא אמר לו בתגובה: 'עזוב…' ואני, מה שאני לא מבין, למה הוא (זעירא) לא קרא לי ושאל אותי?

– יום חמישי 4 באוקטובר 1973, יונה בנדמן מונע מסודאי לפגוש את ראש אמ"ן:

בראיון עימו, סודאי מעיד כי לאחר מינויו של אלי זעירא לראשות אמ"ן כמחליפו של אהרון יריב, החל תהליך עקבי במהלכו סודאי הודר מדיונים שעסקו בין השאר גם בתחום אותו כיסה. תהליך ההתעלמות ממנו ומידורו גבר ביתר שאת כאשר החל סודאי לעמוד על טענתו שהמלחמה קרבה. בשבועות שקדמו לפרוץ המלחמה, משהתחוור לסודאי שהיא בלתי נמנעת, נמנע ממנו להשמיע את דבריו ולבטא את דעתו בפורומים הרלוונטיים באמתלות שונות. כך גם ארע ביום חמישי, 4 באוקטובר, יומיים לפני פרוץ המלחמה. סודאי מספר כי היה לו ויכוח וחילוקי דעות עמוקים עם הבוס שלו, רע"ן 6 (מצרים) סא"ל יונה בנדמן. חילוקי הדעות ביניהם נגעו לחוסר נכונותו של בנדמן לשנות את הערכת אמ"ן/מחקר/ענף 6 כי הסבירות למלחמה עם מצרים נותרה נמוכה. סודאי: אמרתי לבנדמן 'אני לא מקבל את מה שאתה אומר. אני רוצה לעלות ולדבר ישירות עם ראש אמ"ן'. רציתי לתאר (לזעירא) את מה שאספתי, את התמונה בכללותה ולומר להם: 'בואו נגיד שלא תהיה מלחמה. 50% יש סיכוי? אז צריך גיוס מילואים'. לדברי סודאי, יונה בנדמן השיב לכאורה בחיוב לדרישתו לפגוש את זעירא. סודאי מתאר כיצד המתין במשרדו שעות ארוכות לקריאה לפגישה שביקש. בסביבות השעה 8 בערב ראה את בנדמן יורד חזרה מהישיבה עם ראש אמ"ן זעירא. סודאי: שאלתי אותו 'לא קראת לי?' ולדברי סודאי (אותם גם אמר בפני ועדת אגרנט) בנדמן השיב: 'אוי, שכחתי'… למשמע הדברים סודאי מספר שעזב כועס את המקום ונסע לביתו. סודאי מספר עוד שלימים קרא בסיכומי ועדת אגרנט, שבנדמן העיד בפני הועדה כי אמר באותו ערב לרמ"ח המחקר אריה שלו, ש'אלברט רצה לפגוש אותך וחיפשנו אותו, אבל הוא כבר הלך הביתה'.

סיכום מסמך ההערכה, אמ
יממה לפני פרוץ המלחמה הסבירות למלחמה עדיין נותרה נמוכה. סיכום מסמך ההערכה, אמ"ן/מחקר 5.10.1973 (לחצו כדי להגדיל) מקור: ויקיפדיה

ליל שישי-שבת 5-6 באוקוטובר – המלאך מודיע 'כימיקלים':

לקט מודיעין מיידי – צבאי 05.06.1973 1315

בלילה שבין 5 ל-6 באוקטובר נפגש בלונדון ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים צבי זמיר עם סוכן המוסד אשראף מרוואן, זאת עפ"י דרישתו של מרוואן. אשראף מרוואן, חתנו של נשיא מצרים גמאל עבדל נאצר, הציע את שרותיו לישראל והמוסד החל להפעילו כסוכן החל משנת 1969 כשהוא מקבל את שם הקוד "המלאך". במהלך עבודתו עבור המוסד, מארוואן העביר ידיעות איכותיות על המתרחש בתוך החוג הפנימי של הנהגת מצרים ובכך איפשר לישראל הצצה אל הנעשה שם. לפני הפגישה עם זמיר, מארוואן העביר למוסד התרעה כי המצרים צפויים לתקוף בצורת מילת הצופן 'כימיקלים'. בפגישה פנים אל פנים שהתקימה בחדר מלון בלונדון, זמיר קיבל ממרוואן הבהרות והתרעה יותר ממוקדת כי ההתקפה צפויה להתקיים בשבת 6 באוקטובר, 'סמוך לאור אחרון' כדברי מרוואן. סודאי, בהתיחסו להתרעת מרוואן, מבטל מכל וכל את טענת ראש אמ"ן דאז זעירא, שמרוואן היה סוכן כפול. יותר מכך, לטעמו של סודאי, טענת זעירא כלל לא רלוונטית מאחר וכמות הידיעות ממקורות נוספים היתה רבה ואיכותית, כך שהמסקנה המתבקשת היתה צריכה להיות שפני מצרים למלחמה. סודאי: אני היכרתי את נושא הפעלת מרוואן, ואני אומר את זה היום כמו שאמרתי את זה תמיד, כולל לזעירא: כלל לא משנה אם מרוואן כפול או לא! היה לנו מודיעין מגוון ובכמויות. מחלק ממנו מודרתי, כמו בעניין פגישת חוסין וגולדה. היה לנו גם חומר האזנות מעולה מיחידת האיסוף המרכזית 848 (לימים יחידה 8200). הכנו גם מעין אינדקס של "סימנים מעידים" שאם נזהה את קיומם, נוכל לומר 'זה יכול להוביל למלחמה'. אני חייב לומר שעד ערב המלחמה, נימנו אחד לאחד כל הסימנים המעידים מלבד אחד: אי-כיבוי אבוקת האש בשדה הנפט המצרי "מורגן" במפרץ סואץ. כלומר, התמונה ממרוואן ומצירוף כלל פרטי הפאזל היתה קיימת! וסודאי רוכן לעברי ושואל: ואם התמונה קיימת וברורה, למה היתה ההתעקשות לקבוע "סבירות נמוכה למלחמה"?! ניתן היה לנסח את זה אחרת: 'גברה הסבירות למלחמה' או 'יש סימנים שאנחנו לא יכולים עדיין להסביר'.

 

המברק ששלח ב- 6.10.1973 בשעה 04:00, ראש המוסד צבי זמיר למזכיר הצבאי של רה"מ ישראל ליאור ובו התרעת אשרף מרוואן. בשולי העמוד הערות בכתב ידו של פרדי עיני, רל"ש רמס"ד. מקור: ארכיון המדינה

 

מברקו של רמס"ד צבי זמיר בנוגע להתרעת מרואן – עמוד 2 מקור: ארכיון המדינה

 

מברקו של רמס"ד צבי זמיר בנוגע להתרעת מרואן – עמוד 3 מקור: ארכיון המדינה

 

מברקו של רמס"ד צבי זמיר בנוגע להתרעת מרואן – עמוד 4 מקור: ארכיון המדינה

 

סיום המברק ששלח בבוקר 6.10.1973 רמס"ד צבי זמיר ובו התרעת אשרף מרוואן. מקור: ארכיון המדינה

הנוסח המלא של מברק ראש המוסד צבי זמיר על התרעת אשרף מרואן

בהקשר זה, סוגיית חשיפת זהותו של אשרף מרוואן ע"י אלי זעירא בספרו ובפורמים שונים, מביאה את סודאי להתבטא בבוטות: 'אלי זעירא הוא פושע! לא בגלל המלחמה ותוצאותיה, אלא בגלל עצם חשיפתו של מרוואן. זו בגידה! הבסיס של כל הסכם מודיעיני עם מקור שמגייסים, הוא האמון שנבנה עימו. אם אתה (כמי שגייס והפעיל מקורות) חושף מקורות, כולם יפחדו להיות איתך בקשר. לכן אני אומר שמדובר בבגידה'.

אשראף מארוואן לוחץ את יד חותנו גמאל עבדל נאצר
אשראף מארוואן לוחץ את יד חותנו גמאל עבדל נאצר צילום: AP

יום שישי, 5 באוקטובר – המופתי מתיר את הפסקת צום הרמדאן:

"בבל", בסיס יחידה 848, יחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן באום חשיבה.

בשיחה עימו, סודאי מתאר תהליך שהתרחש בתקופה סמוך לפרוץ המלחמה, במהלכו ידיעות שהצביעו על מלחמה מתקרבת לא זכו להתיחסות מספקת או שלא זכו כלל להתיחסות בתהליכי ההערכה מצד גורמים שונים במחלקת המחקר. פועל יוצא מכך הוא היעדרם במסמכי ההערכה השונים שהופצו לצרכנים השונים. סודאי מתאר לדוגמה סיטואציה בה ביטלו ידיעה חשובה שמקורה היה האזנות שביצעה יחידה 848, ידיעה שהצביעה על ארוע דרמטי חסר תקדים בצבא המצרי: סודאי: ביום שישי, ערב יום כיפור, קיבלנו מידע בדוק ומהימן לפיו המופתי העליון של הצבא המצרי הוציא פאתווא אשר מתירה את הפסקת צום הרמדאן. בשבילי, זו היתה ההוכחה. עליתי בריצה לחדרו של עוזר ראש אמ"ן למחקר תא"ל אריה שלו כשעוזרו להערכה, אל"מ גדעון גרא, יושב בחדר הצמוד עם חלון פתוח ומאזין לשיחה. הראיתי לאריה שלו את הידיעה ושאלתי אותו: 'ראית את זה?

עוזר ראש אמ
תא"ל אריה שלו, עוזר ראש אמ"ן למחקר, 1973 צילום: דו"צ

שלו הביט במסמך וענה לי בניחותא: 'בדקנו את זה וזה בסדר. היו כבר דברים כאלה'. אני חייב לומר שאני במודיעין משנת 56, ולא שמעתי עד אז על דבר כזה. מאז המלחמה, כל השנים הדבר ניקר בי והתפלאתי מי היה האסמכתא לכך? כשנה לפני ששלו נפטר, הוא הזמין אותי לתערוכת ציורים שלו ושם שאלתי אותו: 'תגיד לי פעם אחת, עם מי התייעצת ואמר לך שזה בסדר?' הוא ענה לי: 'גדעון גרא'. לדברי סודאי, אל"מ גדעון גרא שכיהן כעוזרו של אריה שלו לענייני הערכה אמנם ידע ערבית אולם לא היה בר סמכא בתרבות האיסלמית ברמה כזו שהיה יכול לשמש סמכות לקבוע דבר כזה.

יום שישי, 5 באוקטובר בצהריים – 'אנחנו נהיה כאן בשבת':

ההכרה כי המלחמה עומדת לפרוץ ובקרוב לא חילחלה ונותרה עניין בו האמינו מתי מעט ובהם סודאי. הוא מתאר אנקדוטה בה ביום שישי, כיממה לפני פרוץ המלחמה, הוא נתקל בגיסתו בקריה בתל אביב. סודאי: אתה יודע מה? גם גיסתי עבדה במודיעין באותו הזמן. כשיצאה ביום שישי, ערב יום הכיפורים, ללכת הביתה, איחלה לי 'צום קל' או משהו כזה. עניתי לה 'אנחנו עוד נהיה כאן בשבת'. אני: איך גיסתך הגיבה? סודאי: היא לא הבינה, או שהופתעה ולא ידעה מה להגיד. מה יכלה לעשות? ואני, כבר באותו הלילה קראו לי לחזור.

לקט מודיעין 6.10.1973 07:30 בעקבות התרעת מרוואן ההערכה מעודכנת וצופה מתקפה מצרית
בעקבות התרעת מרוואן ההערכה מעודכנת וצופה מתקפה מצרית "לפני אור אחרון". אמ"ן/מחקר, לקט מודיעין 6.10.1973 07:30. (לחצו כדי להגדיל) מקור: וויקיפדיה

– 'מה אתה מבין, זה צבא, זה חישובים':

אגף המודיעין של צה"ל בכלל ומחלקת המחקר שלו בפרט, הינם גופים צבאיים הכפופים לשרשרת הפיקוד הצבאית. מטבע הדברים, מי שמשרתים בהם ברובם המכריע הם אנשי צבא: סדיר, קבע ומילואים. סודאי טוען בשיחה עימו, כי עצם היותו אזרח עובד צה"ל ולא איש צבא קבע תרמה לטענתו גם היא לחוסר התיחסות מספקת ובסופו של דבר ליחס מזלזל: סודאי: 'כשחזרתי לדסק המצרי ב-1970 או 71 אחרי שהייתי מושאל בגוף אחר, הכנתי מסמך מחקר שהעריך שהמצרים מכירים בכך שאין להם יכולת לכבוש את כל סיני. על כן, סביר יהיה שינסו לעשות סוג של מהלך צבאי [מוגבל – צ.ע.] לכיוון המעברים [מעברי הגידי והמיתלה – צ.ע.]'. התגובה שקיבל סודאי על המסמך שהגיש היתה מזלזלת ונאמר לו שכאזרח הוא לא מבין בעניינים הצבאיים ולכן טועה. סודאי: בתגובה נאמר לי 'מה אתה מבין, זה צבא, זה חישובים שאתה לא מבין בהם'. מסקנתו של סודאי מארוע זה, שכדי למנוע מצבים דומים, חייבים להציב בתפקיד כזה איש צבא ולא אזרח. מסקנה נוספת שלו היתה שעל המעריכים להיות בעלי ידע נרחב ועמוק בשפה הערבית ובמיוחד להתמצא בעגות והלהגים שלה ששונים ממדינה למדינה.

– 'או שאני משוגע או שכולם משוגעים!':

התקופה בה סודאי הגיע להכרה כי פני סאדאת למלחמה נמשכה על פני חודשים ארוכים. סודאי מתאר לאורך השיחה עימו מצב בלתי אפשרי בו המערכת בתוכה פעל מבודדת אותו ודוחה את דיעותיו בשיטתיות ולאורך תקופה ארוכה. כיצד הצליח לשרוד ולעמוד בלחץ? סודאי: אני לא יודע! כל יום הייתי חוזר הביתה ממוטט. אמרתי לאישתי והתכוונתי לזה: 'אני מוכרח לעזוב. או שאני משוגע או שכולם משוגעים!' אבל המצב החמיר כל יום ואי אפשר לעזוב בסיטואציה כזאת. כל יום היה מאבק. ולמה הטראומה שלי?! לא הצלחתי לשכנע שאני צודק! אולי הייתי צריך לעשות משהו משוגע. אבל מה יכולתי לעשות?!

בשיחה עימו סודאי מתאר כיצד תוצאות ההתעלמות מההתרעות שהצטברו ומספר הנפגעים הגבוה, יצרו אצלו תחושות כעס קשות מאד וסערת רגשות. סודאי: הייתי ב"בור" ביום שבו התחילו לראשונה למנות ברדיו את קורבנות המלחמה. זה כל כך בער בי בפנים! עליתי מהבור למשרד הרגיל בו ישב בנדמן. באותה עת הוא כבר עבר לעבוד במחקר מודיעיני בסיסי ולא עסק כבר בנושא המצרי. אמרתי לו: 'יונה בנדמן! תפתח רדיו, תשמע מה עשית!' ועזבתי. בשלב הזה סודאי שוקע בכורסא, עוצם עיניים ומתנשם עמוקות.

– מאי 2014 – 'זה הבית השלישי שלנו. יותר לא יהיה לנו!'

כיום, למרות מצב בריאותו הלקוי, סודאי עוקב בדבקות אחר הארועים המתחוללים במדינה והוא ביקורתי מאד לגבי ההתנהלות המדינית של הממשלה.

אני: יש טענה שקיים דימיון מבחינת המצב המדיני של ישראל כיום, למצב ששרר לפני מלחמת יום הכיפורים.

סודאי: (מצביע לעברי) בדיוק כך! אנחנו הולכים ומקצינים ורואים זאת בתעמולה של הממשלה. המפלגות שחברות בה כמו "התנועה", ו"יש עתיד", ואפילו מפלגת העבודה, על מה הלכו? על הבעיות הסוציאליות ולא על הבעיה המדינית. ישראל כיום מפסידה את דעת הקהל בעולם ומרגישים את זה. יהדות ארצות הברית מפנה לנו עורף בגלל כפייות הטובה כלפיהם. הם עזרו לנו כל השנים ואנחנו לא מקבלים את הקונסרבטיבים והרפורמים. אנחנו מבודדים באירופה. ואמריקה, בחולשה כמו בתקופת קארטר. במקום לפעול בעוצמה היכן שצריך, נוהגת ברפיון כשגם על הידידים שלהם לא שומרים.

ואנחנו? מתנהגים עם האף גבוה ולא עושים חשבון (מחווה עם אצבעו מתחת לאפו בתנועה כלפי מעלה…). תראה את "תג מחיר". זה תוצאה של זה. וההטפה הדתית-לאומית. אני, לא פטריוט?! ואני אומר לך, אלה מכינים את הקבר של ישראל אם נמשיך כך. זה הבית השלישי שלנו. יותר לא יהיה לנו! והבית זה לא בית המקדש, זה שיחכו למשיח. הבית זו המדינה. מצב ידע השפה הערבית מטריד את סודאי והוא נחרץ בדבריו על הנושא. צמצום לימודי הערבית בבתי הספר, מהלך שמשרד החינוך הנהיג אותו לאחרונה, נראה לו כדבר גרוע שיפגע ביכולת להבין את הסביבה בה מצויה מדינת ישראל.

כאמור, אלברט סודאי היה מראשוני מחלקת המחקר ואגף המודיעין בכלל. אז היה האחראי המדיני במדור סוריה שהיה גם מופקד על מצרים. עימו היה דמויות נוספות שהניחו את התשתית למחקר המודיעיני דוגמת סא"ל (מיל.) ד"ר משה שמש, ששניהם שימשו ראשי המדור המדיני המצרי לסירוגין במהלך שנות ה-60. סודאי, שמש ואחרים השפיעו עמוקות על עבודת ענף מצרים. אנשים אלה היו אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה בתחום הערבי-מזרחני ששלטו בהבנת השפה הערבית על שלל דקויותיה וכן על היבטים שונים תרבותיים, חברתיים, גיאוגרפיים ואחרים של המרחב המזרח תיכוני. לטענת סודאי, כדי להתגבר על המחסור שנוצר לאורך השנים בבעלי ידע בשפה ובתרבות ערב, יש חובה ללמד ערבית ביסודיות בבתי הספר מגיל צעיר. סודאי: אני, לא הייתי מקבל למדור שלי, קצינים שלא יודעים לפחות לקרוא בעיתון בצורה סבירה. כך גם חיילות, בוגרות מגמות מזרחנות. זה היה אצלי Must!

אני: ומה עם כל ראשי הענפים?

סודאי: היו כאלה שלא היה להם ידע בערבית. היה לי למשל עוזר שעבד על הנושא הפנים מצרי ואמרו עליו: "הוא לוקח עיתונים הביתה" והסתבר שהוא לא ידע ערבית. אז התבדחנו, איך הוא היה "עובר" על העיתונים? בזה שהיה שם אותם על הרצפה והיה עובר עליהם… הבנת ערבית זה Must עבור מי שמעריך את היריב. לא חשוב איפה, הוא חייב לדעת את שפת היריב. אחרי שעזבתי את אמ"ן, ראיתי שראש הענף המדיני המצרי שם, דוקטור שאצלי עבד על לוב, לא ידע מילה ערבית. איך הוא יכול לחקור את מצרים? איך אפשר לחקור מדינה בלי לדעת מה חושב העם? איש CIA שעוסק ברוסיה, לא יודע רוסית? או כזה שעוסק בסין, לא יודע סינית?

סודאי מתריע מגישה מתנשאת ומזלזלת ששוררת כיום בארץ כלפי העולם הערבי, במידה רבה באופן דומה לגישה ששררה אז, ומתבטאת גם ביחס לתרבות ולשפה הערבית. אולם להבדיל מתקופתו, ילידי מדינות ערב, אלה שנולדו לתוך ההוויה המזרחית והערבית, שהתמצאו בעושר התרבותי ובמגוון הלהגים הערביים, כבר מזמן אינם מצויים במערכת. סודאי: בחברה הישראלית היה קיים תמיד זלזול כללי כלפי הערבית והתרבות הערבית והיום עוד יותר. אני חושב שצריך לחייב את בתי הספר ללמד ערבית ומגיל צעיר. בזמני מי שידע ערבית על בוריה, היו המזרחיים ואלו היו בעיקר ילידי עירק או מצרים. בתקופתי, הייתי הבכיר במחקר מבין המזרחיים. אני חושב שהיה גם סורי אחד, אחרים לא ידעו. והעידן הזה נגמר.

אני: אתה עדיין שומר על קשר ומבקר בארועים של המודיעין? סודאי: כמעט ולא מאז שהפסקתי לנהוג. יש כנסים שונים של מל"מ (המרכז למורשת המודיעין) אבל אני כבר שנים לא מגיע. בחודש שעבר, ביקרתי מסיבה פשוטה. זה היה יום הקדיש הכללי, ורציתי לבקר את המצבה של אישתי שנמצאת באתר ההנצחה. אז הילדים לקחו אותי כי אחרת אני לא יכול להגיע. מונית תגיע לשער, איך אני אגיע (מצביע על ההליכון) עד לשם? אז אני לא מבקר. אני מקבל את הפירסומים שלהם , את ההזמנות, אבל אני לא הולך. אבל כן, תמיד מבקשים ממני, בטלפונים. לאחר המלחמה, סודאי מונה לראש ענף 61 (ענף מדיני מצרי בזירת המערב בה נכללה מצרים). ענף 6 (ענף מצרים מלפני המלחמה) תוגבר והפך לזירת המערב כשבמקביל לענף המדיני המצרי החדש, הוקם הענף הצבאי המצרי בראשות אלקנה הר-נוף. לאחר זמן קצר, כשהוא עדיין תחת השפעת עוצמת הארועים, עבר סודאי למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים עם הקמת אגף המחקר בו, הפעם עם אחריות גדולה יותר. לשאלתי איך הרגיש שם ענה לי בחיוך: "כמו דג במים". בתפקידו החדש הוא מעיד כי זכה להכרה באיכות עבודתו מצד חבריו ובכירי הארגון. סודאי עשה בתפקידו עד שיצא לפנסיה כגימלאי של קהילת המודיעין.

במלאות 40 שנה לפרוץ המלחמה סודאי הפר את שתיקתו הפומבית ופירסם בספטמבר 2013 בעיתון "הארץ", מכתב גלוי לראש הממשלה נתניהו ובו הוא מזהיר מפני אשלית הקיפאון המדיני. עם סיום פגישתנו, סודאי ליווה אותי באיטיות לדלת דירתו ונפרד ממני. המעלית ירדה ועצרה בקומת הכניסה בחריקה ודלת המתכת שלה נפתחה. יצאתי מפתח הבניין בו הוא מתגורר אל השמש הבהירה ולרחובות השקטים. זמן רב חלף מאז אותה מלחמה וסודאי, עודו חי את המתח, התיסכול ואת דחיית דבריו. ועדיין, עולה מדבריו שדברים רבים לא השתנו מאז. עבורי, הפגישה עימו היתה חזרה 41 שנה אחורה למלחמה ההיא, לקולות ולמראות אותם חוויתי בעינים של ילד בעורף שראה את עולמם של המבוגרים סביבו מתמוטט. מלחמה שמאז אותו יום כיפור, לא שבתי לפקוד את בית הכנסת.

קפיצה כ-25 שנים מאוחר יותר.
אני משתתף בסמינר לתואר שני במסגרת התכנית ללימודי בטחון באוניברסיטת ת"א, בנושא הפתעות מודיעיניות שיוחד למלחמת יום הכיפורים. בסמינר השתתפו מרצים אורחים שהיו בלב העשיה המודיעינית בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים: עוזר ראש אמ"ן למחקר אריה שלו, רע"נ ירדן זוסיה קניאז'ר, רע"נ סוריה אביעזר יערי, קמ"ן פיקוד צפון חגי מן, רל"ש הרמטכ"ל אבנר שלו ועוד. בין השמות שנזרקו לחלל החדר במהלך ההרצאות, נשמע פעם אחר פעם גם שמו של אלברט סודאי ודמותו עוררה את סקרנותי. כאשר למדתי לפני כשנתיים בבי"ס לעיתונות "כותרת", בחרתי בסודאי כנושא לראיון לפרוייקט גמר. דברים אלה שתוארו כאן נאמרו לו ועמדו בבסיס הסכמתו להתראיין. מצאתי אדם מדהים שקולו העמוק עם המבטא העירקי הכבד צרוב בי ועד עכשיו אני מוקסם ממנו. אני אסיר תודה לו על הסכמתו.

שני דברים עמדו מאחורי קיום ראיון זה שלא סיפרתי עליהם עד כה:
ראשית, בעת מלחמת יום הכיפורים הייתי ילדון בן 10 וחצי. צפירת האזעקה ב-10 דקות לשתיים תפסה אותי כשחזרתי לביתי ברמת גן לאחר טיול לבית דודתי שהיה בשכונת ג'מוסין (שכונת תל עמל שהיתה לאחרונה בכותרות). בדרכי לשם בגשר מעל גשר הביילי שהיה אז מעל נחל איילון זהיתי מטוס קרב טס מצפון לדרום, דבר שגם לילד הצעיר נראה מוזר בצהרי יום הכיפורים. עם הגיעי לבית דודתי ראיתי אוטובוס "אגד" שעמד בסמוך והעלה חיילי מילואים שגוייסו בצו 8. כמובן שהחלטתי לחזור לביתי מהר ככל האפשר. כשהגעתי חלפו כ-10 דקות ואז נשמעה הצפירה המפורסמת שבישרה על פרוץ המלחמה.

בצאת אותו  יום הכיפורים הלכתי עם אבי ז"ל שהיה אז בן 60 ולכן לא גויס, לבית הכנסת לשמוע את תפילת נעילה. בדרכנו חזרה, הרחובות היו מואפלים עם תנועת מכוניות דלילה ברחוב הרא"ה. בהביטי לעבר אבי ראיתי אדם שהיה עצם מעצמה של תנועת העבודה, שמערכת האמונות שלו קרסה עליו. זה היה הרושם הראשון שלי מאותה מלחמה. אח"כ יבואו הבשורות המרות לבתי השכנים עם זעקות השבר ודמויותיהם של גולדה, דיין ודדו מעל מסכי הטלביזיה מנסים לאחות את השברים.